הגדרת האימפריה הביזנטית

הכותרת של אימפריה באופן מסורתי הוחל על ביזנטיות שֶׁטַח שהתעורר לאחר נפילת ארצות הברית האימפריה הרומית בגזרה המזרחית של אירופה ושכללה כמה שטחים באסיה ובאפריקה. האימפריה הביזנטית (המכונה גם ביזנטיון) הייתה אז חלק השטח שהמשיך לשמור על א פוּרמָט קיסרית כנגד המדינות הרומניות-גרמאניות שהוקמו באופן עצמאי במערב אירופה. שמה של האימפריה הביזנטית יוחל על חלל זה רק במאה ה -18, ואילו בכל רחבי העיר ימי הביניים מקום כזה ייקרא האימפריה הרומית המזרחית.

יחד עם המדינות הרומיות-גרמאניות של המערב והאסלאם (שיופיעו רק ב VII), האימפריה הביזנטית תהיה אחד משלושת הצירים הטריטוריאליים והפוליטיים בתחום פרק זמן מימי הביניים. ראשיתה כישות נפרדת מהאימפריה הרומית הוקמה בשנת 476 ד. C., רגע בו האזור המערבי של האימפריה נפל בכוחם של הברברים. מצדה, שנת 1453 נחשבת לשנה בה אימפריה זו תיפול ללחץ הערבים ולקיחת קונסטנטינופול, עיר הבירה של האימפריה.

ניתן להבין את ביזנטיון כמרחב ביניים של קשר בין העולם המערבי לעולם הערבי. מיקום גיאוגרפי זה תמיד אפשר לו לקיים יחסים קולחים (אם כי לא תמיד שלווים) עם שני הצדדים, להטמיע אורחות חיים ו

מסורות וגם להיכנס יְכוֹלֶת לפי שטחים בעלי עושר כלכלי רב. במובן זה, השטח הביזנטי יהיה המקום כמעט בכל הזדמנות של מסעי הצלב המפורסמים שהקימה ארצות הברית מלכי המערב שמטרתם הייתה לכבוש מחדש שטחים שנחשבו קדושים על ידי הנצרות מידי מוסלמי.

הקיסרים הביזנטיים, שביניהם קונסטנטינוס היה אחד החשובים ביותר ושיקראו לעיר הבירה, שמרו על מָסוֹרֶת רומן של מעצמה שרוכזה בגופו, מארגנת את השטחים בפרובינציות בכוחם של מושלים שתמיד נאלצו להיענות לרצונותיו. ההרחבה המקסימלית של האימפריה תגיע עם הקיסר יוסטיניאנוס במאה השישית, ותגיע למספר מרשים של שטחים סביב הים. הים התיכון (חלק גדול מתורכיה של ימינו, המסדרון הסורי-פלסטיני, ירושלים, מצרים, צפון אפריקה, הבלקן, איטליה וחלקים מדרום סְפָרַד).

נושאים באימפריה הביזנטית