הגדרת שפה מגדרית

השימוש במילים מעולם לא היה עניין תמים ותיאורי בלבד. אנו משתמשים באופיות כדי למנוע מונחים שנשמעים רע (זה לא אותו דבר לומר שמישהו לא מושך מאשר לומר שהם מכוערים).

מנקודת מבט היסטורית, השימוש במונחים בהם אנו משתמשים מתפתח משינוי המנטליות של חברה (בעבר לאנשים עם כמה נָכוּת מבחינה נפשית הם נקראו חריגים או מוגבלים ובשפת הרפואה נאמר שהם סובלים מטמטום).

מצד שני, למונחים גבריים ונשיים היה ערך חברתי שונה מאוד (שועל הוא גבר חכם מאוד אבל שועל הוא אשה מופקרת או זונה).

בשנים האחרונות כמה מגזרים בתנועה הפמיניסטית מציעים שינוי בשפה

אלה שמגנים על שפה הכוללת מגדר, המכונה גם שפה לא-מינית, מציעים סגנון חדש בתחום תִקשׁוֹרֶת כדי לא להפלות נשים. לדעתו, במקום לדבר על "מורים" או "אזרחים" במובן כללי הכולל גברים ונשים, יש להשתמש בשמות אחרים כמו "מורים" או " אֶזרָחוּת".

במשפט "עורכי הדין נפגשו כדי להביע את שביעות רצונם" עורכי הדין אינם נכללים ולכן מדובר בהצהרה השולית שוליים לנשים המסורות לתחום ימין.

משורות הפמיניזם טוענים כי השפה היא גברנית ונסיבה זו גורמת לחוסר הנראות של נשים. למיגור שולי הנשי בתקשורת מוצעת אלטרנטיבה: שפה שאין בה אי שיוויון קשור למגדר.

על פי קו זה, בתקשורת ובתחום הפוליטי, מקובל שהדובר מבדיל בין סגנים לגברים, בין חברים וכו '.

ישנם מספר טיעונים המשמשים בקרב אלה שאינם שותפים לשימוש בשפה שאינה קיימת

כאשר משתמשים במין הגברי להכללה אין הדרה או אַפלָיָה של הנשי. במשפט "צריך לחסן ילדים צעירים" משתמשים במין הגברי לשאלה של כַּלְכָּלָה של שפה ולא להדיר בנות.

מצד שני, אלטרנטיבה אפשרית מרמזת על מסר מאוד לא טבעי (למשל "חיסון חשוב במערכת יַלדוּת"או" צריך לחסן גם בנים וגם בנות ").

השימוש הקבוע בהבדל בין גברי לנשי משנה את זרימתו של כל מסר, בין אם הוא מדובר או כתוב.

מדריכי השפה הכוללים מציגים דוגמאות למה אסור להשתמש ובמה כדאי להשתמש במסגרות שונות: מדיה, נאומים, תקנות, תיעוד רשמי וכו '. עבור חלקם גישה זו אינה קבילה, מכיוון שהיא מרמזת על התערבות מלאכותי בדרך לתקשר של כל פרט.

צילום: Fotolia - Guingm5