הגדרת דעה אישית

הדעה היא הערכה סובייקטיבי ביחס לנושא נתון. והדעה האישית היא, באופן הגיוני, הערכת שווי של אדם.

הקורא יכול לַחשׁוֹב שכל הדעות הן אישיות. לא בדיוק, מכיוון שיש לנו דעות שאינן שלנו (הן לא שייכות לנו) אבל העתקנו אותן מאחרים. לא קל לקבל דעה אישית משלך, כלומר אנו מעריכים משהו בעצמנו מבלי לחקות או לשחזר את רעיונותיהם של אחרים.

הדעה שונה מהידע. היוונים הקדמונים הם שהבדילו בין הדוקסה (דעה) לאפיסטמה (ידע). הדעה היא פנימית, סובייקטיבית, משתנה, לרוב מעוניינת ואינה חייבת בסיס. נהפוך הוא, ידע הוא אובייקטיבי, עם אופי כללי, קונקרטי ויש לו ראיות כלשהן לגיבוי.

אם מישהו אומר שאני אוהב עוגות, זה רעיון מסוים, זו דעה פשוטה וייתכן שיש אחרות המנוגדות לחלוטין. לכן נאמר שכל הדעות מכובדות. אם מישהו אומר שיש לעוגות מתוקות סוכר, הם לא נותנים חוות דעת, הם מידע.

בתחום העיתונאי נעשה ניסיון להבדיל עם בְּהִירוּת מהי דעה ומה זה מידע. דוגמה למקרה הראשון תהיה טור עיתון, שם הכותב מבטא את הערכתו בנושא כלשהו של מתנה. דוגמה למידע היא החדשות, שחייבות להיות קפדניות ולענות על סדרת שאלות: מה קרה, מתי, איך ואיפה. אין לשלב דעות במידע, לפחות במפורש או במישרין, מכיוון שבלתי נמנע כי בעקיפין או בין השורות העיתונאי מעביר את דעתו האישית.

לאורך יום אנו שומעים כל מיני דעות. עַל התחלה, כולם מכובדים, אם כי יש כאלה שיש להם בסיס וקפדנות ודעות אחרות הן גחמניות יותר. אם מישהו אומר שהוא לא אוהב סלבריטאי כזה ולא נותן שום מידע או מידע לטעון זאת, הוא מביע את דעתו אישי, אבל יהיה לזה ערך רב יותר והגיוני יותר אם זה ילווה אותה מהסיבות שיש לה לאדם המפורסם לא לאהוב אותו.

בתקשורת תִקשׁוֹרֶת מדברים על מקבלי דעה, אנשים יוקרתיים שיש להם קרִיטֶרִיוֹן מוגדר על היבט של המציאות. דעתם נשמעת על ידי האזרחים ונלקחת בחשבון, בהתחשב בהן תקפות, אטרקטיביות או מקוריות.