הגדרת מבצע גלאדיו

אירופה שהגיחה ממלחמת העולם השנייה והתמודדה עם המלחמה הקרה הייתה אירופה בפחד, מכיוון שהיא סבלה וידעה שהיא תוכל לסבול שוב אם טֶמפֶּרָטוּרָה הוא עלה עד שהגיע לנקודת הרתיחה.

ממשלות המערב, מודעות לכך שבתחילת סְתִירָה, לברית ורשה היו אפשרויות רבות לכבוש את גרמניה וחלק גדול ממרכז אירופה בזכות צי הטנקים הנרחב שלה, הם חשבו על דרך לארגן גרילה. התנגדות בשטחים הכבושים, על בסיס העבודה הגדולה שבוצעה על ידי קבוצות ההתנגדות במדינות שנכבשו על ידי גרמניה במהלך המלחמה השנייה עוֹלָם.

המבצע הישאר מאחור (להישאר מאחור), שלימים ידוע בשם הסניף האיטלקי, סֵיפָן (סוג של חרב ששימשה את הרומאים), ביקש ליצור רשת של קבוצות התנגדות וגרילה שיפעלו מאחורי הקווים של ברית ורשה בשטחים הכבושים.

משימותיהם יהיו אלה הקלאסיות של כל ארגון התנגדות שֶׁטַח עסוק: חבלה, התנקשויות, פעולות גרילה או איסוף מידע מ אינטליגנציה בין השאר.

כל עוד לא הייתה מלחמה או כיבוש צבאי סובייטי, תאיו היו צריכים להיות רדומים.

הארגון נוהל על ידי נאט"ו (או נאט"ו, תלוי בראשי התיבות באנגלית או בספרדית), עם סוכנויות חשאיות כמו ה- MI6 הבריטית או ה- CIA האמריקנית.

מבצע גלאדיו השתמש במיליטנטים מהימין הקיצוני, מה שהוביל לאלימות אולטרה ואף להתנקשויות פוליטיות במדינות כמו איטליה, ספרד או צרפת.

גיוס חברי הימין הקיצוני לא צריך להיות מוזר בעינינו: בסופו של דבר, סביר להניח כי רבים אפילו לא ידעו במה הם לוקחים חלק, מלבד זאת הם היו האויבים הנחרצים של העם קוֹמוּנִיזםושירותי הביון המערביים לא היו כל כך "מטורפים" מאחר שתמכו הפיכות נגד ממשלות דמוקרטיות במדינות מסוימות כדי להחליף אותן במשטרים פשיסטים.

בנוסף, הימין הקיצוני היה מאורגן, והמיליטנטים הרדיקליים שלו נהגו לנשק, כך זה יחסוך בעבודות אימון, אם כי בסופו של דבר בחירה זו תתן כאבי ראש רבים, כפי שנראה.

כדי להכין את פעולות פקודות ההתנגדות הללו במדינות בהן הם יפעלו (ושכללו הן מדינות נאט"ו והן מדינות ניטרליות, כפי שקורה באוסטריה ובאותה תקופה בספרד - שלימים תהיה חברה בברית הברית האטלנטית - הוקמו מחסני נשק חֲשָׁאִי.

רשת גלאדיו הייתה מתחילה להתפשט לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והיא הייתה מאורגנת ביעילות משנות החמישים.

הוקמה על ידי מפקדיה או הוקמה בכוחות עצמה על ידי חבריה, רשת Gladio הקדישה את עצמה לאיום ולכפישת מפלגות השמאל במדינות שונות.

המושפעת ביותר הייתה איטליה; בשנת 1964, השרים הסוציאליסטים שהיו חלק מהארגון מֶמְשָׁלָה, עזבו את תפקידם לאחר שקיבלו איומי מוות אישיים. נאמר כי המכתבים היו נעשים על ידי חברי גלדיו, אך לא ידוע אם הם פעלו אחר ההוראות.

לכאורה הם לא היו מבוקרים השייכים לאותה רשת שבשנת 1968 הציבה פצצה בא בַּנק ממילאנו, רצח 16 אנשים.

אבל המכה החזקה ביותר של גלדיו באיטליה הייתה אולי הרצח, בשנת 1978, של הראשון השר הנוצרי-דמוקרט אלדו מורו, כאשר עמד להקל על גישתה של המפלגה הקומוניסטית מֶמְשָׁלָה. לא מרוצה מההחלטה הזו, מִנהָל אמריקאי (שתמך בהפיכה פָשִׁיסטִי של אוגוסטו פינושה בצ'ילה בשנת 1973) היה מצווה על הוצאתו להורג של מורו.

תיאוריה זו מרמזת על חדירת גורמים של גלאדיו בבריגייט רוזה (קבוצת הטרור של השמאל הקיצוני שחטף ורצח את מורו), או הלחץ שהופנה לעורר את רֶצַח. מפתיע שבמהלך שביו מורו לא עונה, נהפוך הוא, התייחסו אליו היטב ברצח שלאחר מכן, וחשוב כי לפני כן להציע את כניסת ה- PCI לממשלה, הוא הציג את תוכניותיו בוושינגטון, שם נאמר לו כי בשום פנים ואופן אסור לו לתת לקומוניסטים להיכנס אליו. מֶמְשָׁלָה.

האם הקומוניסטים הרדיקליים של הבריגדות האדומות היו נגד כניסת עמיתיהם המתונים יותר לממשלה? ועד לנקודה זו?

בספרד, אחת המדינות המושפעות ביותר, חברי גלאדיו היו אחראים לטבח אטוצ'ה.

זה היה בשנת 1977, בעיצומו של תהליך המעבר, והוא כלל רצח של חמישה עורכי דין לעבודה ממשרד במדריד. חבר איטלקי ברשת Gladio לקח חלק בפיגוע הטרור הזה.

צרפת או גרמניה היו מדינות בהן גם Gladio פעל, אם כי יש ספקות רבים לגבי פעולות טרור שניתן לייחס לרשת זו ואילו לא, בשל סודיותה.

באשר למדינות הנייטרליות, שוויץ, אוסטריה, שבדיה ופינלנד, היו להן גם תשתיות של גלאדיו.

פינלנד, שבדיה ואוסטריה הן "מקרים מובנים, שכן הם נמצאים בדרך חדירת הכוחות הסובייטים והגוש המזרחי לכיוון מערב אירופה. במקרה של שוויץ, נייטרלית באופן מסורתי, מבינים אותה רק כמנצלת את ההזדמנות לכיסוי כל האפשרויות.

מבצע גלדיו היה סוד שידוע רק לקולות בתחומים הגבוהים ביותר עד שנות ה -90 של המאה הקודמת.

כמה עיתונאים כתבו על הנושא מאז, בין אם הם דוחות או ספרים, אך ה האחראים ליצירת רשת זו לא הניחו את קיומה, ולא ניתן לצפות כי הם יעשו זאת ב בשנים הבאות.

כדי לברר את כל מה שקרה עם Gladio, כנראה שנצטרך לחכות עוד כמה עשורים, עד שהמסמכים יתחילו להיות מסווגים.

הידיעה הציבורית הראשונה על גלאדיו נמסרה על ידי המחבל הימני הקיצוני האיטלקי וינצ'נצו וינצ'יגררה במשפטו בשנת 1984, למרות שהיה זה ראש ממשלת איטליה ג'וליו אנדראוטי שדיבר לראשונה בגלוי על גלאדיו במטה פַּרלָמֶנטָרִי.

מכאן והלאה, קיומה של הרשת הפך לנחלת הכלל, ומזהה אותה ברוב דעת הקהל עם ה חיסולים פוליטיים והפצצות, ולא עם צבא חשאי שיפעל כהתנגדות במקרה של פלישה סובייטית מהמערב אֵירוֹפִּי.

צילום פוטוליה: קונסטיאנטין זאפלאי

נושאים במבצע גלדיו