הגדרת האידיאליזם הגרמני

האידיאליזם הגרמני הוא זרם פילוסופי של המאה התשע עשרה והוא ממוסגר ברוח הרומנטית של תקופתו. הפילוסוף הכי מייצג של זרם זה הוא הגל וברקע פיכטה ושלינג.

עקרונות כלליים

נקודת המוצא של ההשתקפות הפילוסופית אינה המציאות החיצונית של העולם, אלא הנושא "העצמי" או החשיבה

במילים אחרות, מה שחשוב אינו העולם אלא ייצוגו כרעיון.

האידיאליזם הגרמני הוא ניסיון לענות על שאלה מטאפיזית: כיצד ניתן לדעת את המציאות?

את המציאות של הדברים ניתן להבין רק מתוך מַצְפּוּן שיש לאדם את המציאות האמורה. במובן זה האידיאליזם הגרמני מנוגד ל מָסוֹרֶת מציאותי, המורכב מזיהוי מציאות הדברים עם ה מַחֲשָׁבָה.

אידיאליזם הגלרי

ה גִישָׁה הגל מתחיל מהרעיון שטבע ורוח הם תוצאה של המוחלט. למעשה, ה פִילוֹסוֹפִיָה זהו מדע המוחלט ואמירה זו מבוססת על הטיעון הבא:

1) בשלב ראשון, רעיונות נוצרים בפני עצמם וברמה זו רוח האדם מתחילה מסובייקטיביות,

2) בשלב שני, רעיונות מובנים מחוץ לעצמם, כלומר בטבע השתקפות שהיא חלק מהרוח האובייקטיבית

3) הרוח המוחלטת מבינה רעיונות בצורה כזו ש סובייקטיבי והמטרה נעלמת וה אומנות, הדת והפילוסופיה הופכים לשלושת הממדים של הרוח המוחלטת.

עבור הגל, רעיונות הם היסוד של כל הידע ובמובן זה שלהם הַנמָקָה על שלושת מישורי הרוח הוא מדגיש כיצד רעיונות משנים את מציאות העולם והופכים לאידיאלים.

הסינתזה של האידיאליזם ההגליאני מגולמת באחד הרעיונות המפורסמים ביותר שלו: אי אפשר להפריד בין מחשבה רציונאלית לבין המציאות והמציאות הגיונית רק אם היא חלק מההיגיון. גישה זו אומרת שהעולם שנוצר מרעיונותינו אינו דבר אבסורדי, ומצד שני החשיבה ההגיונית שלנו מתחברת למציאות.

תגובתו של מרקס לאידיאליזם הגרמני

הפילוסופיה של מרקס הוא מטריאליסטי ולכן מתנגד לאידיאליזם של הגל. לדברי מרקס, לא תודעת האדם מסבירה את המציאות, אלא התנאים האמיתיים והחומריים הם אלה שקובעים את התודעה.

צילום: פוטוליה - מיהאלי סמו

נושאים באידיאליזם גרמני