אדדות המיתולוגיה הנורדית

הסיפורים המרכיבים דת באים לידי ביטוי בכתיבה בדרכים שונות, מאז האיליאדה והאודיסיאה (אשר להסביר חלק מהמיתולוגיה היוונית), למקרא, ועובר דרך טקסטים קדושים ברחבי העולם ובכלל אמונות. עבור הנורדים, הטקסטים העיקריים היו העדות.

האדהות הן אוספים של טקסטים על המיתולוגיה הנורדית שמניחים מסורת בעל פה ארוכה, שנכתבה במאה ה -13.

באותה תקופה הנצרות התקדמה, אך עדיין לא התבססה בחצי האי הסקנדינבי בשאר אירופה היא סחפה את שאר הדתות כדי לכפות את עצמה בתור היחידה, בזכות אַלִימוּת מיושם על ידי הרשויות בהטלתו, שעברה על איסור כתות ואמונות אחרות.

יתכן שה- יְכוֹלֶת מה פירושם של טקסטים קדושים נוצריים בכתב, עודד את מחברי האדות לכתוב גם את מה שהיה עד כה גרידא מָסוֹרֶת בעל פה של אבותיהם.

האדות הן שתיים: הפרוזאי או הקטין או הסנורי, והפיוטי, מייג'ור או סעמונד.

הפרוזה אדה נכתבת, כשמה כן היא, בפרוזה ולא בפסוקים, אם כי למעשה מדובר במעין מדריך שירה הכולל את סיפורי הגבורה.

שֶׁלוֹ שרטוט הוא מתוארך בסביבות 1220, והוא פרי יצירתו של הסופר האיסלנדי סנורי סטורלוסון, אדם חכם בין בני דורו, הוא נבחר לתפקידים שהיום נמנה כפוליטיקאים בפרלמנט הראשון הידוע בהיסטוריה, זה של איסלנד.

בנוסף לאדה שלו, סנורי היה מְחַבֵּר גם של סאגה, תיאור היסטורי (למושג הזמן) המסביר אירועים שהתרחשו בשלב ההתיישבות של איסלנד.

כחכם, סנורי כלל גרסאות שונות של אותה אגדה, וכך הוריש לנו פנורמה חיה ודינמית יותר של המיתולוגיה הנורדית.

הפרוזה של סנורי אדה מחולקת לארבעה חלקים, והשני הוא קומפנדום של המיתולוגיה הנורדית, והשאר אוסף של אֶמְצָעִי ליצור קומפוזיציות פיוטיות וסגנוניות.

אדה מסנורי מזכירה את העידן האחר, זה של סיימונד או רבתי.

אדה הפואטית היא תמלול אוסף השירים שנשמר בקודקס רג'י מימי הביניים, בן זמננו של הפרוזה אדה ומצוטט על ידה, אך אבד עד 1643.

היה זה ברינילפור סווינסון, הבישוף של סקלהולט (איסלנד), שהעתיק את הטקסטים הללו כשהגיע אליו מקור.

Brynjólfur עצמו ייחס את כתב היד שנמצא לסעמונד החכם, כומר ומנהיג איסלנדי שחי ב סוּס של המאות ה -11 וה -12, ועם מחבר זה הציג אותם בפני מלך נורבגיה (מכאן שהוא מכונה קודקס רג'יוס), אם כי יתכן כי טֶקסט גילה אוסף של טקסטים קודמים.

תוכן השירים שאנו מוצאים באדה זו הם סיפורים שונים מן המיתולוגיה הנורדית, אך עם זאת אינם מחברים קורפוס, מכיוון שחסרים להם כמה שירים ושירים, אבל אעז לומר שהם מייצגים יותר ממחצית מאלה ששרדו עד היום.

הזמן המדויק בו היו יוצרים הקומפוזיציות המקוריות אינו ידוע, אך אלה יהיו בין השנים 800 ל -1000.

צילום: פוטוליה - אריקה גווילן נאשז

ערכות נושא באגדות המיתולוגיה הנורדית