הגדרת מטריאליזם דיאלקטי

חוֹמְרָנוּת י דִיאָלֶקטִיקָה הם שני מונחים בסיסיים בהיסטוריה של פִילוֹסוֹפִיָה מערבי. שניהם התמזגו בתורת המרקסיסטים והפכו למערכת הפילוסופית שהובילה למודל הקומוניסטי שהתפתח במאה ה -20.

לפני מרקס ואנגלס

כבר ביוון העתיקה התפתחה דוקטרינה מטריאליסטית. דמוקריטוס של אבדרה במאה ה -5 לפני הספירה. C טען כי ניתן להסביר את הטבע בכללותו משילוב של אטומים. עם חלוף הזמן פיתח המדע המודרני מודל מטריאליסטי מהסוג המכניסטי לפיו הטבע הוא מערכת מסודרת הפועלת כאילו הייתה מכונה.

המושג דיאלקטיקה מתוארך לסוקרטס ואפלטון. שני ההוגים הבינו שתהליך הידע נתון לבדיקה ביקורתית מתמדת של מושגים והליך כזה הוא ראשית הדיאלקטיקה.

מצד שני, עבור הגל הדיאלקטיקה הופכת למנגנון המסביר את תהליכי השינוי בהיסטוריה (תזה נכנסת סְתִירָה עם רעיון מנוגד או אנטיתזה ושניהם מתגברים על ידי רעיון או סינתזה חדשים).

לדיאלקטיקה ההגליאנית גישה אידיאליסטית ולכן לא מטריאליסטית.

מטריאליזם דיאלקטי בפילוסופיה המרקסיסטית

מרקס ואנגלס הבינו שהאדם יכול לשנות את החברה. במובן זה המציאות החברתית נתונה לשינויים. למעשה, המערכת הקפיטליסטית היא תוצאה של תהליך היסטורי של טרנספורמציה (המעמד הבורגנות גברה על האצולה ופיתחה מערכת ייצור קפיטליסטית שהתבססה על ניצול).

כדי להתגבר על חוסר האיזון החברתי האופייני למערכת זו, הציע מרקס א תְנוּעָה שחרור בו חדש כיתה חברתית, הפרולטריון, יכפה את עצמו באופן סופי על בּוּרגָנוּת.

עבור מרקס לתהליך זה של שינוי יש חוש דיאלקטי מהסוג ההגליאני (התיזות של הפרולטריון מתנגדות לתזות הבורגנות ומביאות לחברה חסרת מעמדות). המימד הדיאלקטי במרקס אינו אידיאליסטי מכיוון שהוא מבוסס על היסודות החומריים המרכיבים את ה מציאות חברתית (מכונות, מודל הייצור הקפיטליסטי וההבדל המעמדי כתוצאה מכך חֶברָתִי).

בקיצור, המטריאליזם הדיאלקטי של מרקס מוקרן על המציאות ההיסטורית של האנושות. כמו כן, השקפת עולם זו של המציאות היא ה מסגרת תיאורטית המאפשר לקדם שינוי מהפכני לקראת מודל חברתי חדש. החזון הפילוסופי של מרקסיזם הוא אינו ספקולטיבי או תיאורי באופיו, אלא נועד לחולל שינוי אמיתי בסדר החברתי.

צילום פוטוליה: נלידה