20 דוגמאות שירה

שִׁירָה

ה שִׁירָה הוא אחד העיקריים ז'אנרים ספרותיים ואולי הכי חופשי מבחינת איכויות אסתטיות. טקסטים פואטיים מכונים "שירים", אותם ניתן לכתוב בפסוקים (באופן כללי) או בפרוזה.

הפולחן של ז'אנר זה נקרא משוררים ולרוב מייחסים להם רגישות מסוימת. עם זאת, אין זה נכון ששירה עוסקת רק ברגשות, רגשות, אהבה או שמחה או עצב: כל נושא ראוי לתשומת ליבו של המשורר.

מאפייני שירה

שירים רבים נכתבים על בסיס כללים מדדים וקצב ספציפיים מאוד. בתפיסה הקלאסית ביותר של שירה, חרוזים (שיכול להיות עיצורים אוֹ אסוננס) בין המילים האחרונות של כל פסוק. ופסוקים אלה, בתורם, מחברים בדרך כלל בתים (שווה ערך לפסקה של הטקסט הרגיל).

עם זאת, פסוק חופשי ללא חרוז נחשב כיום למדד המוחלט של השירה, המאפשר לכל אדם לבטא את עצמו מהשיקולים הפורמליים, הנושאים והקוליים ש לְהַעֲדִיף. באשר לתקנות, שירה משתמשת במשאבים שיכולים לשנות דקדוק ותחביר על ידי לקיחת "רישיונות פואטיים" מסוימים.

השירה נבדלת בהרבה מז'אנרים אחותיה (la נרטיב, חזרות ותיאטרון) בגלל כמה מוזרויות: שירה אינה מספרת סיפור (כמו נרטיב), הוא לא פועל על נושא (כמו החיבור), וגם לא משחזר מצב שקורה (כמו הדרמטורגיה).

זה, במובן זה, סוג של תיאור סובייקטיבי, שבו תוכלו להשתמש מטפורות ואחרים משאבים ספרותיים במטרה לייפות את השפה ולהעביר את הכוונה הסנטימנטלית של המחבר.

דוגמאות לשירה

1. "ששת המיתרים" מאת פדריקו גרסיה לורקה

גִיטָרָה
גורם לחלומות לבכות.
בכי הנשמות
אֲבֵדוֹת
בורח דרך פיו
עָגוֹל.
וכמו הטרנטולה,
טווה כוכב גדול
לצוד אנחות,
שצפים בשחור שלך
בור עץ.

1. "בקבוק לים" מאת מריו בנדטי

שמתי את ששת הפסוקים האלה בבקבוק שלי לים
עם העיצוב הסודי שיום אחד
הגעתי לחוף כמעט שומם
וילד מוצא את זה וחושף את זה
ובמקום פסוקים לחלץ חלוקי נחל
ועזרה והתראות ושבלולים.

1. "הקטלני" מאת רובן דריו

אשרי העץ שכמעט אינו רגיש,
ועוד את האבן הקשה כי זה כבר לא מרגיש,
מכיוון שאין כאב גדול יותר מכאב החיים
ולא צער גדול יותר מחיים מודעים.

להיות ולא לדעת כלום, ולהיות חסר מטרה
והפחד מלהיות וטרור עתידי ...
והאימה הבטוחה במות מחר,
ולסבול לכל החיים ולצל ולמען

את מה שאנחנו לא יודעים וכמעט ולא חושדים,
והבשר שמתפתה עם צרורותיו הטריים,
והקבר שמחכה עם זרי הלוויה שלו,

ולא יודע לאן אנחנו הולכים,
או מאיפה אנחנו באים! ...

1. "היבט" מאת אלפונסינה סטורני

אני חי בתוך ארבעה קירות מתמטיים
מיושר למונה. אפאטית מקיפה אותי
נשמות שאפילו לא טועמות איטה
של הקדחת הכחלחלה הזו שמזינה את הכימרה שלי.

אני לובשת פרווה מזויפת שאני אפור בהיר.
עורב שמחזיק פלור דה ליס מתחת לכנפו.
המקור העז והעגום שלי גורם לי לצחוק מסוים
שאני מאמין לעצמי להיות מדומה ומכשול.

1. "הירח" מאת חורחה לואיס בורחס

יש כל כך הרבה בדידות בזהב הזה.
ירח הלילות אינו הירח
שאדם הראשון ראה. המאות הארוכות
הם מילאו אותו בערות אנושית
של בכי ישן. תסתכל עליה. זו המראה שלך.

1. "נעליים" של צ'רלס בוקובסקי

כשאתה צעיר
זוג
של נעליים
נְקֵבָה
עקבים גבוהים
דוֹמֵם
בּוֹדֵד
בארון
הם יכולים להפעיל
העצמות שלך;
כשאתה זקן
הם סתם
זוג נעליים
לְלֹא
אף אחד
בהם
י
גַם.

1. "לכוכב הלילה" מאת וויליאם בלייק

אתה, מלאך הלילה הבלונדיני,
עכשיו, כשהשמש מונחת על ההרים, היא נדלקת
תה אהבה בהיר שלך! שים את הכתר הקורן
ולחייך למיטת הלילה שלנו!
חייכו לאהבותינו ובזמן שאתם מנהלים את
וילונות שמיים כחולים, זרע את טל הכסף שלך
מעל כל הפרחים שעוצמים את עיניהם המתוקות
לחלום המתאים. שהרוח המערבית שלך תישן
האגם. אמור את השקט עם בוהק העיניים שלך
ושטוף את האבק בכסף. פרסטו, פרסטו,
אתה הפסקת; ואז הזאב נובח בכעס בכל מקום
והאריה מטיל אש בעיניו ביער החשוך.
צמר הכבשים שלנו מכוסה
הטל הקדוש שלך; הגן עליהם בטובתך.

1. "התמימות האחרונה" מאת אלחנדרה פיזרניק

לַעֲזוֹב
בגוף ובנפש
לַעֲזוֹב.

לַעֲזוֹב
להיפטר ממבטים
אבנים מעיקות
שישנים בגרון.

אני צריך לעזוב
לא עוד אינרציה מתחת לשמש
לא עוד דם המום
אין יותר תור למות.

אני צריך לעזוב

אבל להתפרץ, נוסע!

1. "המשחק שאנחנו צועדים בו" מאת חואן גלמן

אם הייתה ניתנת לי בחירה, הייתי בוחר
הבריאות הזו של הידיעה שאנחנו חולים מאוד,
היא שמחה להיות כל כך אומללה.
אם הייתה ניתנת לי בחירה, הייתי בוחר
התמימות הזו של לא להיות חף מפשע,
הטוהר הזה בו אני הולך לטמא.
אם הייתה ניתנת לי בחירה, הייתי בוחר
האהבה הזו שאני שונאת איתה,
התקווה הזו שאוכלת לחם נואש.
הנה זה קורה, רבותי,
שאני מכה את המוות.

1. "מיראר" מאת רפאל קדנס

אני רואה מסלול אחר, מסלול הרגע, מסלול תשומת הלב, ער, חד, קשת! שיא קרביים, יהלום אקסטרים, פלקון, שביל ברק, שביל אלף עיניים, שביל הפאר, שביל קו שמש, השתקפות של עירנות הקרניים, של הקרן עכשיו, של הקרן המסלול המלכותי הזה עם לגיון הפירות החיים שבראשם המקום הזה בכל מקום אף אחד.

1. "מול הים" מאת אוקטביו פז

1

לגל אין צורה?
בן רגע זה מחטב
ובאחרת זה מתפרק
בו הוא מופיע, עגול.
התנועה שלה היא הצורה שלה.

2
הגלים נסוגים
גב, גב, עורף?
אבל הגלים חוזרים
שדיים, פה, קצף?

3
הים מת מצמא.
זה מתפתל, בלי אף אחד,
על סלע האם.
הוא מת מצמא לאוויר.

1. "La poesía" מאת אוג'ניו מונטג'ו

שירה חוצה את האדמה לבדה,
תמכו בקולכם בכאב העולם
ושום דבר לא שואל
אפילו לא מילים.

זה בא מרחוק ובלי זמן, הוא אף פעם לא מזהיר;
יש לו את המפתח לדלת.
הכניסה עוצרת תמיד כדי לצפות בנו.
ואז הוא פותח את ידו ונותן לנו
פרח או חלוק נחל, משהו סודי,
אבל כל כך עז שהלב פועם
מהיר מידי. והתעוררנו.

1. "לפעמים זה נראה לי ..." מאת רוברטו ג'וארוז

לפעמים זה נראה לי
שאנחנו במרכז
מהמסיבה
למרות זאת
במרכז המסיבה
אף אחד
במרכז המסיבה
יש ריקנות
אבל במרכז הריק
יש מפלגה אחרת.

1. "סילנסיו" מאת פבלו נרודה

אני שגדלתי בתוך עץ
יהיה לי הרבה מה לומר
אבל למדתי כל כך הרבה שקט
שיש לי הרבה מה לשתוק
וזה ידוע שגדל
ללא שמחה אחרת מאשר לצמוח,
ללא יותר תשוקה מאשר החומר,
ללא פעולה אחרת פרט לתמימות,
ובתוך זמן הזהב
עד שהגובה קורא לזה
כדי להפוך אותו לכתום.

1. "מכתבים לזר" מאת ניקנור פארה

כשהשנים חולפות, כשהן חולפות
השנים והאוויר חפרו בור
בין הנשמה שלך לשלי; כשהשנים חולפות
ואני פשוט אדם שאהב
ישות שעצרה לרגע מול שפתיך,
איש עני שנמאס לו ללכת בגנים,
איפה תהיה איפה
תהיי, אוי בת הנשיקות שלי!

1. "אחרי המלחמה" מאת יוטאמריו ארבלז

יום אחד
אחרי המלחמה
אם יש מלחמה
אם אחרי המלחמה יש יום
אני אקח אותך בזרועותיי
יום אחד אחרי המלחמה
אם יש מלחמה
אם אחרי המלחמה יש יום
אם אחרי המלחמה יש לי נשק
ואני אתאהב איתך באהבה
יום אחד אחרי המלחמה
אם יש מלחמה
אם אחרי המלחמה יש יום
אם אחרי המלחמה יש אהבה
ואם יש עם מה להתאהב

1. "גוף עירום" מאת חוסה לזמה לימה

גופה עירומה בסירה.
דג ישן ליד העירום
שנמלט מהגוף נשפך
נקודה כסופה חדשה.

בין החורשה לנקודה
נשיפה של סירה סטטית.
הבריזה רועדת על צווארי
והציפור התאדהה.

המגנט בין העלים
שוזר כתר כפול.
פשוט ענף שנפל

ללא פגע הסירה בוחרת
העץ שזוכר
לחלום על נחש בצל.

1. "האי במשקל" (קטע) מאת וירג'יליו פינירה

הנסיבות הארורות של המים בכל מקום
הוא מכריח אותי לשבת ליד שולחן הקפה.
אם לא הייתי חושב שהמים מקיפים אותי כמו סרטן
יכולתי לישון בשקט.
כשהבנים משילים את בגדיהם לשחייה
שתים עשרה אנשים מתו בחדר מדחיסה.
כשהקבצן מחליק למים עם שחר
ברגע המדויק שבו אחת מהפטמות שלה נשטפת,
אני מתרגל לצחנת הנמל,
אני מתרגל לאותה אישה שמאוננת תמיד,
לילה אחר לילה, החייל על המשמר באמצע חלום הדג.
כוס קפה לא יכולה לקחת את הרעיון הקבוע שלי
פעם חייתי באופן אדמי.
מה הביא את המטמורפוזה?

1. "יושב על המתים" (שבר) מאת מיגל הרננדס

יושבים על המתים
ששתקו כבר חודשיים,
לנשק נעליים ריקות
ולהפעיל בעוז
יד הלב
והנשמה השומרת עליו.

שהקול שלי יעלה להרים
וירד ארצה ורעם,
זה מה שגרוני שואל
מעכשיו לעד.

1. "אתה מתערטל אותו ..." מאת חיימה סבינאס

אתה מתפשט כמו שאתה לבד
ופתאום אתה מגלה שאתה איתי.
כמה שאני אוהב אותך אז
בין הסדינים לקור!

אתה מתחיל לפלרטט איתי כמו זר
ואני עושה לך את החצר הטקסית והפושרת.
אני חושב שאני בעלך
ושאת בוגדת בי.

ואיך שאנחנו אוהבים אחד את השני אז בצחוק
למצוא את עצמנו לבד באהבה האסורה!
(מאוחר יותר, כשזה קרה, אני מפחד ממך
ואני מרגיש צמרמורת.)

דוגמאות נוספות ב: