10 דוגמאות לדיאלוגים קצרים
Miscellanea / / July 04, 2021
דיאלוגים קצרים
א דו שיח זהו סוג של תקשורת בין שני אנשים או יותר. "דיאלוג" נקרא גם צורתו הכתובה וגם כל סוג של תקשורת מילולית של חיי היומיום.
בתיאטרון, שחקנים מקיימים בעל פה דיאלוגים המוצאים את צורתם הכתובה בספרות דרמטית. הדיאלוגים שאנו שומעים בקולנוע ובטלוויזיה יש גם את צורתם הכתובה בתסריטים.
בצורות ספרות אחרות אנו מוצאים גם דיאלוגים. ראיונות הם סוג של דיאלוג שמתרחש בדרך כלל קודם בעל פה ואז הוא נכלל בצורה כתובה במאמרי ספרים או כתבי עת. בספרות נרטיב, הדיאלוגים הם הרגעים בהם הדמויות מדברות.
דיאלוגים מסומנים בדרך כלל עם תַסרִיט בתחילת הפרלמנט של כל אדם. כשדמות מסיימת לדבר הוא כותב פסקה חדשה. ניתן להשתמש בתסריטים גם כדי להבהיר מה הדמות עושה בזמן הדיבור. בפורמטים אחרים, כמו הפורמט הדרמטי, לפני כל נאום מקדים שם הדמות המדברת ונקודתיים.
דוגמאות לדיאלוגים קצרים
מא ג'ואד: טומי, אתה לא הולך להרוג אף אחד, נכון?
טום ג'ואד: לא, אמא, לא זה. זה לא זה. רק כי אני ממילא מחוץ לחוק ואולי אוכל לעשות משהו. אולי אתה יכול להבין משהו, לחפש ואולי לברר מה לא בסדר, ואז לראות אם יש משהו שאפשר לעשות בנידון. לא חשבתי על זה בבירור, אמא. אני לא יכול. אני לא יודע מספיק.
מה ג'ואד: איך אדע ממך, טומי? הם יכולים להרוג אותך ולעולם לא אדע. הם עלולים לפגוע בך. מאיפה אני יודע?
טום ג'ואד: טוב, אולי זה מה שקייסי אמר. אין לך נשמה משלך. רק חתיכה קטנה של נשמה גדולה, של נשמה גדולה ששייכת לכולנו.
מה ג'ואד: ואז... אז מה, טום?
טום ג'ואד: אז זה לא משנה. אני אהיה בכל מקום בחושך אני אהיה בכל מקום לאן שתסתכל. בכל מקום שיש מאבק על רעבים לאכול, אני אהיה שם. איפה שיש שוטר שמכה גבר, שם אני אהיה. אני אהיה בדרך שגברים צורחים כשהם כועסים. אני אהיה בצחוק של הילדים כשהם רעבים והם יודעים שארוחת הערב מוכנה. וכשאנשים אוכלים את מה שהם מגדלים וגרים בבתים שבנו, אני גם אהיה שם.
מה ג'ואד: אני לא מבין, טום.
טום ג'ואד: גם אני לא, אמא, אבל זה משהו שחשבתי עליו.
(Viñas de Ira, בבימויו של ג'ון פורד).
פרננדו: מיס ...
פרנסיסקיטה: ג'נטלמן ...
פרננדו: שיעצור אותך, סלח לי.
אמה של פרנסיסקיטה: מה זה, פרנציסקה?
פרנסיסקיטה: כלום, אמא. המטפחת שאתה נותן לי. רגע, אני לא יודע אם זה שלי.
פרננדו: שזה שלך, אני מעיד.
פרנסיסקיטה: האם זה מעט לא תפור?
פרננדו: אכן.
פרנסיסקיטה: במקרה, האם הוא עשוי תחרה?
פרננדו: כן, אני סומך עליך.
פרנסיסקיטה: זה שלי.
פרננדו: וגם אם.
פרנסיסקיטה: פרנציסקה פירושו.
פרננדו: זה יפה מאוד!
פרנסיסקיטה: למרות שהשלטים תואמים את המטפחת הרקומה שלי, אם גברת כלשהי תשאל אם כן מצאת, אמור לה שאלמנתה של קורונדו גרה כאן ובתה מחזיקה אותה לבעליה שומר.
פרננדו: ללכת לאיבוד, גברת, תיזהר.
פרנסיסקיטה: להתראות!
פרננדו: ביי!
(דוניה פרנסיסקיטה, קומדיה לירית בשלוש מערכות. טקסט מאת פדריקו רומרו וגיירמו פרננדז שו.)
- יום טוב.
- יום טוב. איך אני יכול לעזור לך?
אני צריך שני קילו לחם, בבקשה.
- שני קילו לחם. פה. עוד משהו?
שום דבר נוסף. כמה אני חייב לך?
שלושים פזו.
- הנה לך.
- תודה. אחר הצהריים טובים.
- אחר הצהריים טובים.
HUMBERTO: אתה... יש לך הרבה מה לעשות?
ארון: איך?
HUMBERTO: אני מתכוון... האם יש לזה הרבה קשר?
ארון: לא... לא, רק חצי שעה. אתה מחכה שאסיים?
HUMBERTO: כן ...
ארון: זה שמחר אני צריך לספק את היתרה... הדבר הכי טוב יהיה שאני אבוא מוקדם יותר ואסיים... אם אסיים... האם אתה נשכר על ידי החברה או הבניין?
HUMBERTO: החברה.
ארון: (שר ג'ינגל של החברה) Sugarpoint, Sugarpoint. כולנו Sugarpoint... אנחנו מאותה חברה ...
הומברטו: כן.
ארון: יש לך מישהו שיטיל עליך מיסוי?
HUMBERTO: לא.
ארון: אם אתה רוצה אני יכול. השנה הראשונה בחינם.
HUMBERTO: תודה.
ארון: תפוג בעוד תשעה ימים. נשוי או רווק?
HUMBERTO: רווק.
ארון: אני נשוי לאמי. נתראה מחר הומברטו!
הומברטו: נתראה מחר!... ארון.
(קטעים מתוך "Rebatibles" מאת נורמן בריסקי.)
- סלח לי.
- כן, ספר לי.
- לא ראית כלב שחור בסביבה?
הבוקר עברו כמה כלבים.
- אני מחפש אחד שיש לו צווארון כחול.
- אה כן, זה היה לכיוון הפארק, ממש לפני רגע.
- תודה רבה להתראות מאוחר יותר.
ביי.
חואן: של מי המטריה זו?
אנה: אני לא יודע, זה לא שלי.
חואן: מישהו שכח מטריה במסדרון?
אלברטו: לא אני.
דיאנה: לא אני.
חואן: אז מי עזב אותו?
אנה: מרגריטה הייתה כאן קודם. זה כנראה שלה.
חואן: אני אתקשר אליה כדי להודיע לה שהיא כאן.
"סליחה שאני כל כך מאוחר," פתח; ואז, פתאום איבדה שליטה על עצמה, היא מיהרה לגשת לאשתי, זרקה את זרועותיה סביב צווארה ופרצה בבכי על כתפה. אה, יש לי בעיה כל כך גדולה! -בֶּן כַּלבָּה-. אני צריך מישהו שיעזור לי כל כך!
"אבל זאת קייט וויטני!" אמרה אשתי והרימה את הצעיף. הפחדת אותי, קייט! כשנכנסת לא היה לי מושג מי אתה.
"לא ידעתי מה לעשות, אז הגעתי ישר לראות אותך." כרגיל. אנשים במצוקה נהרו לאשתי כמו ציפורים לאור מגדלור.
"היית מאוד חביב לבוא." עכשיו תשתה קצת יין ומים, שב ונשען וספר לנו הכל. או שאתה רוצה שאשלח את ג'יימס למיטה?
"הו לא לא." אני זקוק גם לייעוץ ולעזרה של הרופא. זה על איסה. הוא לא היה בבית כבר יומיים. אני כל כך מודאג ממנו!
("האיש עם השפה המעוותת", ארתור קונאן דויל.)
סלח לי, זה המושב שלי.
- האם אתה בטוח?
- כן, הכרטיס שלי אומר שורה שש, מושב שתים עשרה. זה אותו הדבר.
- סלח לי, ראיתי את הכניסה שלי לא נכונה. המושב שלי הוא שניים. אני כבר עוזב את המושב שלך.
- תודה.
- אין בעיה.
- אני רואה שהחלון נשבר, אה?
"כן אדוני," אמר האחרון, דואג מאוד לתת לו את השינוי, ובלי לשים לב רב לוולנטין.
ולנטין הוסיף בשקט טיפ כבד. בכך המלצר הפך לקומוניקטיבי:
- כן אדוני; דבר מדהים.
באמת? ספר לנו איך היה - אמר הבלש כאילו לא נותן חשיבות רבה.
- אתה מבין: שני כוהנים נכנסו, שני כוהנים זרים מאלה שנמצאים כאן בסביבה. הם ביקשו משהו לאכול, הם אכלו בשקט רב, אחד מהם שילם ועזב. גם השני יעזוב, כשהבנתי ששילמו לי את הסכום בשל. «היי אתה (אמרתי לאיש שלי שכבר עבר את הדלת), שילמת לי יותר מהחשבון. "" אה? ", הוא ענה באדישות רבה. "כן," אמרתי והראיתי לו את הפתק... ובכן, מה שקרה הוא בלתי מוסבר.
- כי?
- כי הייתי נשבע בתנ"ך הקדוש שכתבתי ארבעה שילינגים על הפתק, ועכשיו מצאתי את הדמות של ארבעה עשר שילינג.
- ואז? - אמר ולנטין לאט, אך בעיניים בוערות.
- מאוחר יותר, כומר הקהילה שהיה ליד הדלת אמר לי בשלווה רבה: «אני מצטער לבלגן את חשבונותיך; אבל אני אשלם עבור החלון. » "איזה ויטראז'ים?" "זה שאני אשבור עכשיו"; ופרק שם את המטריה.
("הצלב הכחול", ג '. ק. צ'סטרטון.)
- שלום?
שלום, אני חואן.
שלום חואן מה שלומך?
- בסדר תודה. האם אוכל לדבר עם ג'וליה? אני לא מצליח לעבור לטלפון שלך.
- הוא אמר לי שנגמרה לו הסוללה בטלפון. כבר קרה לך איתה.
- תודה.
- אין בעיה.