דוגמאות לטקסט ספרותי

טקסט ספרותי

א טקסט ספרותי זוהי צורה של הפקה שבעל פה או בכתב שמקנה זכויות צורות אסתטיות, פואטיות ומשחקיות על פני התוכן האינפורמטיבי או האובייקטיבי של המסר.

טקסטים ספרותיים מציעים גישות סובייקטיביות וחופשיות של תוכן רפלקטיבי, חוויתי או מהורהר של המציאות, במטרה לייצר רגשות אצל הקורא.

למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של כל טקסט ספרותי, כמו גם של צורות אמנותיות אחרות, הוא שחסר לו פונקציה ברורה או מטרה ספציפית. במילים אחרות, אין לו שימוש מעשי וזה ההבדל העיקרי שלו מטקסטים שאינם ספרותיים.
ביוון העתיקה, הנחשבת לערש הספרותית של המערב, הטרגדיה (מבשר התיאטרון העכשווי) הייתה הכרחית בגיבוש הרגשי והאזרחי של האזרח, מכיוון שהוא העביר ערכים פוליטיים, דתיים ומוסריים שנחשבים הכרחיים. במקביל, ה אפוס (מבשר הנרטיב הנוכחי) היה אמצעי העברתם של המיתוסים המכוננים הגדולים של הציוויליזציה ההלנית, כמו אלה הכלולים ב האיליאדה י האודיסיאה.

נכון להיום, טקסטים ספרותיים נחשבים כחלק מפעילויות פנאי, בילוי והדרכה לאור התוכן האנושי הרחב שלהם, המתבטא כהפניות ומהנהן לאירועים היסטוריים, סיפורי עם, סמלים וארכיטיפים של תרבות, כמו גם חוויות אמיתיות שהופכו או מקושטות דרך ספרות בדיונית.

ראה גם:

סוגי טקסטים ספרותיים

נכון לעכשיו, טקסטים ספרותיים מסווגים על פי השימוש הספציפי שלהם בשפה, במערך סדרים הנקראים ז'אנרים ספרותיים. אלו הם:

דוגמאות לטקסט ספרותי

1. "La poesía" מאת יוג'ניו מונטג'ו (שיר)

שירה חוצה את האדמה לבדה,
תמכו בקולכם בכאב העולם
ושום דבר לא שואל
-אפילו לא מילים.

זה בא מרחוק ובלי זמן, הוא אף פעם לא מזהיר;
יש לו את המפתח לדלת.
הכניסה עוצרת תמיד כדי לצפות בנו.
ואז הוא פותח את ידו ונותן לנו
פרח או חלוק נחל, משהו סודי,
אבל כל כך עז שהלב פועם
מהיר מידי. והתעוררנו.

1. אוגוסטו מונטרוסו "העולם" (מיקרו-סיפור)

אלוהים עדיין לא ברא את העולם; הוא רק מדמיין את זה, בין חלומות. אז העולם מושלם, אבל מבלבל.

1. "הקמצן" של מולייר (דרמטורגיה)

VALERIO. כמה, אליסה המקסימה, את מרגישה עגמומית אחרי ההבטחות האדיבות שהיית אדיבה לתת לי על האושר שלך! אני רואה אותך נאנח, אבוי, בתוך שמחתי. האם אתה מתחרט, אמור לי שעשית אותי מאושרת? ואתה מתחרט על ההבטחה הזו, אליה הצליחה התשוקה שלי להכריח אותך?

אליסה. לא, ולריו; אני לא יכול להתחרט על כל מה שאני עושה בשבילך. אני מועבר אליו מכוח מתוק מדי, ואין לי אפילו את הכוח לאחל שדברים לא קרו ככה. אבל אם לומר לך את האמת, הסוף הטוב גורם לי אי נוחות, ואני חושש מאוד לאהוב אותך יותר ממה שאני צריך.

VALERIO. היי! ממה אתה יכול לחשוש, אליסה, מהחסד שהיה לך איתי?

1. "La trama celeste" מאת אדולפו ביו קסארס (סיפור קצר, קטע)

כאשר קפטן אירניאו מוריס וד"ר קרלוס אלברטו סרביאן, רופא הומאופתי, נעלמו מבואנוס איירס ב -20 בדצמבר, העיתונים כמעט לא התייחסו לעובדה. נאמר שיש אנשים מרומים, אנשים מסובכים וכי ועדה חוקרת; נאמר גם שרדיוס הפעולה הקטן של המטוס ששימש את הנמלטים איפשר לאשר שהם לא הרחיקו לכת. באותם ימים קיבלתי הזמנה; הוא הכיל: שלושה כרכים בקוארטו (עבודותיו השלמות של לואיס אוגוסטו בלנקווי הקומוניסט); טבעת בעלת ערך מועט (אקוומרינה כשברקע אלת ראש סוס); כמה עמודים שהוזנו במכונת כתיבה - הרפתקאותיו של קפטן מוריס - חתום ג. ל. ש. אעתיק את העמודים האלה. (…)

1. "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב (רומן, קטע)

לוליטה, אור חיי, אש הקרביים שלי. החטא שלי, הנשמה שלי. Lo-li-ta: קצה הלשון מבצע נסיעה של שלוש צעדים מקצה החך למנוחה, בשלישית, על קצה השיניים. זה. לי. טא. זה היה לו, רק לו, בבוקר, מטר וחצי ברגליים יחפות. זו הייתה לולה במכנסיים. זה היה דולי בבית הספר. זו הייתה דולורס כשחתמה. אבל בזרועותיי היא תמיד הייתה לוליטה. (…)

1. "Paseando mi cigarro" מאת גיי טאליס (כרוניקה ספרותית, קטע)

כל לילה אחרי ארוחת הערב אני יוצא עם שני הכלבים שלי לשדרת פארק לטייל עם הסיגר שלי. הסיגר שלי זהה לצבע של שני הכלבים שלי, והכלבים שלי נמשכים גם מהארומה שלו: הם קופצים במעלה הרגליים כשאני מדליק אותו לפני שאני מתחיל ללכת, לועיהם רחבים העיניים ממוקדות בצורה צרה, עם המראה הזוללני הזה שהם מקבלים בכל פעם שאני מציע להם ביסקוויטים לחיות מחמד או מגש של קאנפות פיקנטיות שנשארו מאחד מאיתנו קוקטיילים. (…)

1. "מבוך הבדידות" מאת אוקטביו פז (חיבור, קטע)

לכולנו, בשלב מסוים, הקיום שלנו התגלה לנו כמשהו מסוים, לא ניתן להעברה ויקר. גילוי זה נמצא כמעט תמיד בגיל ההתבגרות. הגילוי של עצמנו מתבטא כמי שמכיר את עצמנו לבד; בין העולם לבינינו נפתח חומה שקופה ובלתי ניתנת להשגה: זו של המצפון שלנו. נכון שברגע שנולדנו אנו מרגישים לבד; אך ילדים ומבוגרים יכולים להתעלות מעל בדידותם ולשכוח את עצמם באמצעות משחק או עבודה. מצד שני, המתבגר, המתנדנד בין ילדות לנוער, מושעה לרגע לפני העושר האינסופי של העולם. המתבגר נדהם להיות. (…)