סיפור אימה של לה ללורונה
Miscellanea / / September 14, 2021
סיפור אימה של לה ללורונה
לפני זמן רב, בעיירה קטנה במקסיקו הכפרית, גרה ילדה עם שיער שחור ארוך שיופיה היה כזה שכל צעירים בעיר רצו אותה. מהעשירים לעניים, כולם ניסו בדרכים שונות לזכות בלבה, אך היא לא החליטה משום מה. נראה היה שהוא כמעט מחכה למישהו אחר, למישהו מבחוץ.
עד שיום אחד הגיע אותו אדם: סוחר שעבר מעיר לעיר ומכר את חפציו, והתאהב בה בטירוף. ולהפתעת כל האנשים, היא השיבה. אהבתם הייתה כה חזקה עד שהסוחר החליט להתיישב בעיירה ויחד הקימו בית., שבה נולדו במהרה שלושה ילדים יקרים. תושבי העיר הביטו במשפחה האחרונה וחלמו שיום אחד יקרה לו גורל דומה.
אבל אהבה היא ציפור חולפת, והנישואין התמודדו במהרה עם בעיותיה הראשונות. הנשיקות והחיבוקים שבהם הרהר הסוחר אשתו החלו להיות נדירים, ו התחיל לבלות יותר ויותר זמן מהבית, לשתות במסבאה ובחברה מי יודע מי.
האישה, המתבודדת והעצובה יותר ויותר, בילתה את ימיה נעולים בבית וחיכתה שבעלה יחזור כדי לנסות להדליק את הלהבה. ולעתים קרובות היא נשארה עד מאוחר בלילה וחיכתה לו.
מה שהוכרז קרה סוף סוף. בעלה, מאוהב באשה אחרת, צעירה יותר וללא ילדים, עזב את הבית ולעולם לא חזר. האישה, המורכבת משברון לב ונטישה, היא נתפסה בזעם בלתי נשלט ורצתה לשבור כל מה שיזכיר לה את בעלה.
היא הרסה תמונות, מתנות, שמלות, עשתה סערה של זעם. מדוע זה קרה לה, דווקא לה, מי שיכול היה לעמוד לרשות כל אחד? מדוע התאהבה באיש הזה שכעת הפקיר אותה לגורלה? הייתי רואה למה היא מסוגלת! זה יגרום לו להתחרט על החיים שבגד בה!
כאשר סוף סוף התפוגגו אדי הזעם, השעה הייתה כבר חצות והאישה הייתה רחוקה מהבית. הוא לא זיהה דבר סביבו, כאילו הוא מתעורר מחלום רע.
הוא היה בנהר שעובר לא רחוק מהעיר, שקוע עד לירכיים במים הקרים והשקופים. סביבה ריחפו גופותיהם הבלתי ניידות של שלושת ילדיה הקטנים, שגררה משם כי בפניהם התמימות ראתה גם את פניו של הבעל הבוגדני.
החרטה הרעידה אותה אז כמו רעד. איך הוא הצליח לעשות דבר כזה? איזו אשמה היו ילדיהם בחוסר אהבה זה? הכאב גרם לה ליילל כמו חיה פצועה כל הלילה. וכך קרה ששמש הבוקר, הניצבת מעל האופק, מצאה אותה על גדת הנהר: מתה ממש מרוב כאב בנפשה.
א) כן, מה שהייתה משפחת דוגמנית בכפר הפכה לטרגדיה מבישה. אמהות קיללו את שמה של האישה שהרגה את הצאצאים שלהן, והשיכורים בטברנה עשו עליה בדיחות אכזריות, שאותן כינו "לה ללורונה".
שבועות לאחר שהגופות נקברו, החלו איכרי הכפר לשמוע שוב את בכים ובוכתם, אי שם ליד גדות הנהר. רבים אמרו שזה הבאנשי שלהם, בעוד כמה מתארגנים לנסוע לנהר כדי להציץ, בתקווה שזהו בעל חיים או משהו דומה.
בוקר אחד, אז הדליקו את הפנסים והלכו לכיוון הנהר, עד שזעקה של אישה שבורת לב הגיעה לאוזניהם. בהתחלה הם רק יללו, גניחות כאב וצרחות גבוהות, אבל כשהתקרבו, כבר עם צמרמורת, הם יכלו להבחין בכמה מילים: "הילדים שלי, הילדים שלי!" הקול צרח. וכאשר הראשונים הופיעו על גדות הנהר, סוף סוף הם זכו לראות אותה: לבושים בלבן כאילו רוצים להתחתן שובאך ספוג מכף רגל ועד ראש ועם שיער ארוך ושחור המכסה את רוב פניה.
מאותם אנשים אמיצים שהלכו לראות אותה בנהר, מעטים מעזים לספר מה קרה אחר כך. זה ידוע, במקום זאת מהר מאוד חלקם השתגעו, חלו במחלה סופנית או התאבדו, מבלי שיהיה לכך הסבר. אבל קולות האנשים, אלה שיודעים מי באמת הייתה לה ללורונה, יודעים שרוחה עדיין מחפשת את ילדיה ואת בעלה, ומנסים לשווא להתאחד איתם. לכן אין צורך ללכת בלילה ליד הנהר, במיוחד אם ניתן לשמוע מגדותיו את קינתה המנומסת של אישה בודדה.
מה שכדאי לדעת על לה ללורונה
מה שזה עתה קראת הוא רק גרסה אחת של האגדה של לה ללורונה. ידוע גם בשם La Sayona, La Cachona, La Viuda או La Pucullén, בין שמות רבים אחרים, זהו אחד השמות אגדות מוכר ומופץ ברחבי אמריקה ההיספנית. יש, אם כן, מספר דיווחים על מוצאו כביכול, המותאם לפולקלור ולמסורות המקומיות.
הרבה מזה נובע מהעובדה שמדובר בפרשנות מחודשת של סיפור טרום היספני, שמקורותיו ניתן לעקוב אחר התרבויות Nahuatl, Quechua, Aymara או Guaraní. כמה חוקרים חושבים שייתכן שזו גרסה היספנית של אלים מסו -אמריקאים מסוימים, ממסורת Purépecha, Zapotec, Mayan או Nahua, שבה יש הרבה רפאים נשיים שמענישים גברים.
האגדה של לה ללורונה תועתקה לראשונה במאה ה -16, ביצירה היסטוריה כללית של הדברים בספרד החדשה (1540-1585), שנכתב על ידי המיסיונר הפרנציסקני ברנרדינו דה סהאגון (כ. 1499-1590), הודות למחקריו שאנו יכולים היום לדעת הרבה על התקופה הקולוניאלית של מקסיקו. לדברי הנזיר, האגדה הגיעה לאוזניהם הודות למקסיקה המקומית, אצל מי מָסוֹרֶת הוא מזוהה עם האלה צ'יהואקאטל.
הפניות:
- "ללורונה" ב ויקיפדיה.
- "הסיפור האמיתי מאחורי האגדה של האישה הבוכה" אינפובאים.
- "La llorona; אגדה אמיתית (ומפחידה) ב נשיונל ג'יאוגרפיק בספרדית.
לעקוב עם: