ביוגרפיה של בניטו חוארז

ביוגרפיה של בניטו חוארז

בניטו חוארז (1806-1872), המכונה "Benemérito de las Américas", היה עורך דין ופוליטיקאי מקסיקני.

הוא נחשב לגיבור לאומי של ארצו, לא רק בשל היותו נשיא הרפובליקה בכמה הזדמנויות בין השנים 1861 - 1872, אלא על שנלחם באופן פעיל נגד כיבוש זר במהלך ההתערבות הצרפתית השנייה במקסיקו (1862-1867) ונגד ממשלת הבובות שהטיל הצרפתים, בראשות הקיסר מקסימיליאנו הראשון.

הוא נחשב לאחד מ גיבורי ההיסטוריה העכשווית של מקסיקו, כמו גם שחקן מפתח במלחמת הרפורמה שלו (1858-1861), למרות שהיה פוליטיקאי ללא רקע צבאי. בנוסף, בהיותו צאצא של מתיישבי הקבוצה האתנית הילידית זאפוטק, לדמותו חשיבות חברתית ותרבותית רבה בהקשר של העימותים הגזעיים והפוליטיים שאפיינו. מקסיקו מתחילת קיומה העצמאי במאה ה -19.

המורשת האזרחית וההיסטורית של בניטו חוארז היא עצומה ומוכרת הן לאומית והן בינלאומית. לא רק הוא היה מחברם של כתבים פוליטיים רבים אך גם היה מבשר של חוקים מתקדמים לרגע ההיסטורי שלה, שקידם חזון מודרני ושוויוני יותר של מקסיקו ושבר עם מסורת קולוניאלית חשובה.

לידתו ונעוריו של בניטו חוארז

בניטו פבלו חוארז גרסיה נולד ב- 21 במרץ 1806

, בעיירה הממוקמת בסיירה מאדרה דל סור (באזור המכונה כיום סיירה דה חוארז), בעיירה סן פאבלו גואלטאו, במדינת אוקסאקה. הוריו היו מרסלינו חוארז ובריגדה גרסיה, חקלאים ילידים מהקבוצה האתנית של זאפוטק שמתו כשבנם היה רק ​​בן שלוש.

מגיל צעיר, בניטו עבד כפועל ורועה צאן, בעיר נטולת בתי ספר והזדמנויות לימוד, אז היא החליטה לנסוע בשנת 1818 לעיר אוקסאקה, שם עבדה אחותה יוזפה כטבחית למשפחה אמידה. באותו בית עבד בניטו בטיפול בחווה, והוא פגש את מרגריטה מאזה, בת מאומצת של אבי המשפחה, שהפכה מאוחר יותר לאשתו.

באותה עיר, ז'וארז קיבל עבודה כחניך ספרים, אצל הכומר הפרנציסקני אנטוניו סלנובה, שלא רק נתן לו תעסוקה וידידות אלא גם הסכים לרשום אותו בית הספר. בְּכָל זֹאת, ההתחלות האקדמיות שלו לא היו קלות: ספרדית הייתה שפתו השנייה (שפת האם שלו הייתה זאפוטק) והייתה גם אפליה גזעית חזקה כלפי סטודנטים ילידים.

בסופו של דבר, חוארז בסופו של דבר נושר מבית הספר ונרשם לסמינר, שם סוף סוף הצליח להתחיל את הכשרתו. אבל אמונתו האנטי -קלארית גרמה לו לנטוש את הקריירה שלו בשנת 1827 ולהתמסר ללימודי משפטים במכון למדעים ואמנויות באוקסקה, שם השיג את התואר שלו בשנת 1834.

עבודותיו המקצועיות הראשונות היו בהגנה על קהילות ילידות, מה שלפעמים פירושו היה להיכנס לכלא בעצמו. אבל רעיונות ליברליים ומודרניים כבר היו מושרשים בחוארז, שעד כה יכול היה לקרוא לטינית, צרפתית ואנגלית, וטיפל בחוקים קנוניים ואזרחיים.

ראשיתו של בניטו חוארז בפוליטיקה

גיחתו של חוארז לפוליטיקה המקסיקנית באה לאחר שטיפס בתפקידים באקדמיה: בשנת 1831 הוא הפך לרקטור של המכון בו הוכשר, ו בשנת 1832 נבחר לכהונת ראש העיר על ידי מועצת העיר אוקסאקה.

משם הוא הפך לשר חלופי של בית המשפט לצדק באוקסקה, אז כסגן מקומי בשנת 1833, ובגיל 26 בלבד מונה לקפטן 5^ל חברה של 1^אה גדוד מיליציה אזרחית ממלכתית.

בשנת 1834 מונה לחבר מועצת הבריאות המקומית, וכך המשיך להשתתף יותר ויותר בהנהגת המדינה עד שהפך לתובע של בית המשפט העליון לצדק של אוקסאקה.

בשנת 1847, במהלך הפלישה האמריקאית למקסיקו,הוא היה מושל זמני, עם תוצאות מקומיות נהדרות בנושאי חינוך, כלכלה וביטחון. עם זאת, הוא גם החליט לשלול את כניסתו לאוקסקה לבורח המהפכני אנטוניו לופז דה סנטה אנה, משהו שהאחרון לא יסלח לו לעולם וכי בשנת 1853, כאשר סנטה אנה הגיעה לנשיאות מקסיקו, הוא היה גובה.

כך, הצבא פרץ לכיתה ביוארז ועצר אותו באי סן חואן דה אולואה, משם הועבר לוורקרוז והוגלה לקובה. משם עבר לניו אורלינס, שם הצליח להיפגש עם גולים מקסיקנים אחרים ולתכנן הפיכה נגד סנטה אנה.

ואז פרצה מהפכת האיוטלה. חוארז הצליח לחזור למקסיקו דרך אקפולקו, ו הפך ליועץ לגיבור העצמאות חואן אלווארז הורטאדו (1790-1867), שנבחר לנשיא הזמני בשנת 1855, לאחר בריחתו של סנטה אנה.

בממשלה חדשה זו של בית המשפט הליברלי, חוארז מילא את תפקיד שר המשפטים וההוראה הציבורית והוציא את חוק חוארז המפורסם, שלקח פריבילגיות מהקסטה הצבאית ומאנשי הדת, וסלל את הדרך לרפורמות חדשות ליברלים.

מאוחר יותר כיהן כמושל אוקסאקה, שר הפנים ולבסוף נשיא ארצות הברית בית המשפט העליון לצדק, תפקיד בו מילא בעת נפילת הממשלה הליברלית ומלחמת ה רֵפוֹרמָה.

נשיאות ראשונה של בניטו חוארז

חוארז היהנבחר לנשיא ביניים בשנת 1858, לאחר ההפיכה העצמית של Ignacio Comonfort (1812-1863), שהתפטר והצטרף לשמרנים של Plan de Tacubaya. החוקה אמרה כי בהעדר הנשיא, הוא היה ממונה על המעצמה המבצעת בראש בית המשפט העליון במדינה. אך השמרנים, בעלי ברית למגזרים שנפגעו מחוק חוארז, התעלמו מהחוקה משנת 1857 (פרי הקונגרס בונה בשנת 1856) והכריז על פליקס מריה זולואגה (1813-1898) כנשיא, והחל את מלחמת הרפורמה או מלחמת השלושה. שנים.

חוארז ניסה להקים ממשלה מגואנג'ואטו, שם נאלץ לסגת לאחר הטרדות מצד הכוחות היריבים, אך בהצלחה מועטה. בשנת 1858, לאחר שפנה לאומה כדי לקרוא לאחדות עם סיבה לגיטימית, הוא נאלץ לברוח לגוודלחרה, שם נבגד על ידי כמה קצינים שעמדו לירות בו. במקום זאת, כוחות שמרניים הכריחו אותו לגלות שנייה בהוואנה ואחר כך בניו אורלינס.

עם זאת, חוארז הצליח לחזור באותה שנה לוורקרוז, שם הכוחות עדיין היו נאמנים לו, בפיקודו של מנואל גוטיירז זמורה (1813-1861). שם קבע חוארז את הראשון מבין חוקי הרפורמה משנת 1859, איתם ביקש לבנות מדינה ליברלית ומודרנית: הלאמת רכוש כנסייתי. במקסיקו, חוק הנישואין האזרחיים, חוק הרישום האזרחי והחוק על מעמדם האזרחי של אנשים, ושנה לאחר מכן, חוק חופש כתות. הרעיון היה שהמדינה תיקח על עצמה את האחריות שהייתה עד אז על הכנסייה הקתולית.

מלחמת האזרחים הסתיימה לאחר ששתי הפלגים פנו לבני בריתם הזרים: חוארז לאמריקאים והשמרנים לספרדים.

בשנת 1860 היה הניצחון הליברלילאחר הקרב על קלפולפאן, ובשנת 1861 נכנס חוארז למקסיקו סיטי בניצחון, שם הוכרז כנשיא חוקתי. הרפורמות הליברליות נמשכו והביאו איתן התקוממויות שמרניות חדשות, שהובילו את המדינה למצב של משבר וחוסר יציבות.

תפקידו של בניטו חוארז במהלך ההתערבות הצרפתית

מאחר שממשלת חוארז סירבה לשלם את הפיצוי שהובטח לבעלות בריתה באירופה על ידי הממשלה השמרנית לשעבר של זולואגה, פלישה צבאית הגיעה מאירופה. 6000 ספרדים, 3000 צרפתים ו -600 אנגלים כבשו את נמל ורקרוז, כמעט ללא התנגדות. הייתה להם אישור של האפיפיור פיוס התשיעי, שלא היה מרוצה מהרפורמות הליברליות של ממשלת ג'ואריסטה.

למרות שהכוחות הספרדים והאנגלים נסוגו וקיבלו הסכם מאוחר יותר עם ממשלת מקסיקו, הצרפתים נכנסו במקום זאת הם החליטו להישאר, שכן נפוליאון השלישי בונפרטה (1808-1873) רצה להקים אימפריה מקסיקנית בחסות צָרְפַת.

חוארז קרא שוב למקסיקנים להצטרף למטרה שלו להתעמת עם הפולשים, אך הקונגרס בעל נוכחות שמרנית חזקה הפריע למעשיו ועמד לסלק אותו מתפקידו.

למרות שבשנת 1862 הובסו הצרפתים בקרב על פואבלה, הצבא הפולש מחוזק ב -6,000 חיילים אירופיים חדשים, התקדמה על בירת מקסיקו בשנת 1863, ואילצה את ממשלת חוארז לנסוע בצורה נודדת מצפון לצפון שֶׁטַח.

מלחמת גרילה החלה אז על ידי הכוחות הרפובליקנים, שבני בריתם האמריקאים היו שקועים במלחמת האזרחים שלהם (1861-1865).

הצרפתים הקימו אז את האימפריה המקסיקנית השנייה (1863-1867) והושיבו על כס המלוכה את מקסימיליאנו דה הבסבורגו (1832-1867), שהזמין את בניטו חוארז להיות חלק מממשלתו. חוארז דחה את ההצעה במכתב פומבי והאשים אותו כי הוא סוכן אימפריאלי והזהיר אותו שההיסטוריה תשפוט אותו.

הצרפתים הכריזו יותר ויותר, כוחות חואריסטה נאלצו לסגת לגבול עם ארצות הברית מוילה פאסו דל נורטה, הידועה כיום בשם סיודאד חוארז, דבר שעשו לבסוף בשנת 1865. אומרים שחוארז עשה הכל כדי לגרום לצרפתים להאמין שחצה את הגבול, אך סירב לעשות זאת למרות שחייו בסכנה.

עם זאת, בחודשים הקרובים שיאה מלחמת האזרחים האמריקאית, עם ניצחון בעלות הברית של חוארז, ואוויר חדש זרם כלפי העמדות הליברליות ההרוסות, שכן הנשיא אנדרו ג'ונסון הכיר רק בחוארז כנשיא הלגיטימי של מקסיקו.

מתקפת הנגד החלה בשנת 1866, עם תפיסת צ'יוואווה, תוך ניצול חוסר שביעות הרצון בקרב השמרנים שנוצרה עקב סירובו של מקסימיליאנו לתת ביטול חוקי הרפורמה, כמו גם סירובם של האירופאים להיות מעורבים יותר בסכסוך, בהתחשב בקרבת המלחמה בין צרפת ל פרוסיה.

כוחות חואריסטה הם חזרו לשלוט בשטח הלאומי לאט לאט, עד שבשנת 1867 התקיים המצור על העיר קואטרו, שם היה הקיסר מקסימיליאנו מרותק עם אחרון חייליו.

ב- 19 ביוני ניצח הצבא הרפובליקני וחוארז מינה בית משפט צבאי לשפוט את הקיסר עד כה ושני גנרליו. מיגל מירמון וטומאס מג'יה, באשמת בגידה וגניבת פונקציות, מה שהביא להוצאתם להורג של השלושה במונטה דה לאס פעמונים. הרפובליקה המקסיקנית התקיימה שוב, עם חוארז שוב בראש.

נשיאות שנייה של בניטו חוארז

חוארז נבחר שוב לנשיא הרפובליקה בבחירות של 1868, ו הקדיש את תקופתו לקידום שלום והרמוניה. עשה דָגֵשׁ במיוחד בחינוך, תשתיות וחיפוש אחר משקיעים פרטיים מקומיים וזרים, בהתאם לרוח המודרנית, הליברלית והחילונית שאפיינה אותה. אוריינות ורשת הרכבות היו סוסי העבודה שלו.

אולם הקדנציה השנייה של חוארז לא הייתה יציבה במיוחד מבחינה פוליטית. הריסת כמה מקדשים בבירה, כמו זו של סן אנדרס (שם שרידי מקסימיליאנו), סנטו דומינגו ודה לה מרסד, זעמו על יריביהם השמרנים, שבקעו קונספירציה ב אותה נגד.

בנוסף, פורפיריו דיאז קם נגד ממשלתו וקידם מרד באזורים שונים במדינה, ומסרו חדר בין 1868-1869 בעיירות שונות של ורקרוז.

מצב זה לא מנע מחוארז להשלים את ממשלתו, אך הוא הכניס אותו למכשול מול הבחירה מחדש. קרוביו הציעו לו שלא להתמודד לבחירות 1871, כיוון שגם הוא לא היה במצב בריאותי טוב במיוחד. חוארז התעלם מהם ובאותה שנה נבחר מחדש לקדנציה חדשה על פני פורפיריו דיאז וסבסטיאן לרדו.

ההאשמות בהונאת בחירות היו מיידיות, וזמן קצר לאחר שפורפיריו דיאז הכריז על תוכניתו דה לה נוריה, התעלם מהתוצאות והאשים את חוארז כדיקטטור.

מותו של בניטו חוארז

בניטו חוארז הלך לעולמו ב- 18 ביולי 1872, קורבן להתקף לב, בארמון הלאומי. היה לכבודו חודש של חגיגות, ומאז 1887 יום השנה למותו הוא תאריך לאומי בשטח מקסיקו.

הפניות:

• "בניטו חוארז" ב ויקיפדיה.
• "למד על חייו וההיסטוריה של בניטו חוארז המקסיקני" ב טלסור.
• "בניטו חוארז גרסיה (21 במרץ 1806 - 18 ביולי 1872)" ב בנק מקסיקו.
• "חוארז, בניטו (1806-1872)" ב bne.
• "בניטו חוארז (נשיא מקסיקו)" ב האנציקלופדיה בריטניקה.

לעקוב עם: