מאמר דעה על שיעורים וירטואליים
Miscellanea / / November 09, 2021
מאמר דעה על שיעורים וירטואליים
שיעורים וירטואליים: רוע הכרחי או פרדיגמה חדשה?
דיון חשוב התקיים במסגרת מגיפת Covid19 והוא קשור לחינוך מרחוק או חינוך וירטואלי. מדובר ברעיון שיש לו הרבה מתנגדים בו זמנית שמקדמים רבים, למרות שבמציאות אלו המגינים עליו, ברובם, רואים בו מעט יותר מאשר רע הכרחי. האם זה אומר שכאשר, בסופו של דבר, המגפה תסתיים, הכל יחזור להיות כפי שהיה קודם? זה מאוד לא סביר.
הרעיון לנצל את טכנולוגיות המידע והטלקומוניקציה החדשות כדי להוביל את החינוך למודל 2.0 אינו חדש. במשך עשרות שנים, תוכניות חינוכיות שונות תוכננו כדי לטפל ב אוּכְלוֹסִיָה מאזורים מרוחקים, מה שהכרנו כ"חינוך מרחוק": תחילה זה היה בדואר, אחר כך בהודעות אלקטרוניות, ויש אפילו עכשיו הצעה של פורטלי אינטרנט עם קורסים רשמיים פחות או יותר, שבהם מוצעת לנו הקלטת וידאו של כיתה או מורה כתחליף לחוויה האמיתית של כיתה. דינמיקה שימושית, כמובן, אבל יותר כהשלמה למערכת החינוך מאשר כתחליף האמיתי שלה.
אבל זה גם נכון שמעולם לא הייתה אפשרות לשדר שיעור בשידור חי ומאסיבי דרך האינטרנט. ענקיות הטכנולוגיה מתחרות זו בזו קשות כדי לספק את שֵׁרוּת יציב יותר, דינמי יותר, מסוגל לחקות נוכחות טוב יותר, ולעתים קרובות עם תוצאות מדהימות. אבל לחוויה החינוכית המקוונת יש עדיין חסרונות רבים.
מצד אחד, זה לא נוח, בישיבה קיצונית ומגביל את התלמיד למסך, עוד אחת בזמן שמתחילות להיות מורגשות השפעות הפצצת המידע והשימוש הפוגעני במידע. גאדג'טים מכשירים אלקטרוניים אצל ילדינו: טווח הקשב המוגבל שלהם, נטייתם להתפזר, השעמום הכרוני עם העולם האמיתי.
בית הספר, במבט כזה, ייצג נווה מדבר של מציאות ונוכחות מול כל כך הרבה חוויה וירטואלית של העולם: מקום ללמוד בו, בין דברים אחרים, להתמודד פנים מול פנים עם האחר, להיות חלק מקבוצה, להתחבר לאחרים ללא צורך במתווך מלבד שפה מילולי. האם הכלים האלה מיושנים עד כדי כך שנוכל להסתדר בלעדיהם בעתיד?
זה גם נכון, ללא ספק, שעולם העבודה מהמר יותר ויותר על הווירטואלי ועל מדעי המחשב, ושאולי זה נטייה לאוטיזם שהורים רבים רואים בדאגה אצל ילדיהם היא תגובה אדפטיבית לעולם של עומס יתר אִינפוֹרמָטִיבִי.
הבעיה, אם בכלל, היא שאותם הורים נראים מוכנים יותר להאשים חיסונים (אלה שמצילים את חייהם! החיים לילדיהם!) מאשר לעובדה שמגיל צעיר הם הרגילו את הילד להיות מוסחת מהעולם האמיתי באמצעות מָסָך.
למעשה, יש את ההסבר למה כל כך הרבה הורים לא מרגישים בנוח עם שיעורים וירטואליים: כי הם לא יכולים להפריד את העולם בבית מהעולם היומיומי, שיעורים וירטואליים מאלצים אותם במקרים רבים לקחת תפקיד מוביל בגיבוש שלהם בנים. הם כבר לא יכולים להסתפק ביציאה לבית הספר כדי להתלונן כאשר לילדם יש בעיה, כמו למשל לקוחות לא מרוצה משירות הניתן על ידי חברה. עם שיעורים וירטואליים הם נאלצים, באופן פרדוקסלי, להיות מתנה.
העתיד יגיד אם בית הספר יהפוך גם לוירטואלי, ובאיזו מידה. במוקדם או במאוחר, המגיפה תעבור ונצטרך להחליט עד כמה אנחנו רוצים להשתתף בחינוך הפורמלי של ילדינו. אבל בית הספר ימשיך שם, וישרת את מי שלא יכול אפילו לשקול את הדילמה הזו, שהנוכחות היא חובה עבורם, בין אם בגלל חוסר של משאבים טכנולוגיים או כספיים (בהנחה ששניהם אינם אותו דבר), או בגלל שאין להוריהם היתרון המפוקפק של "הבית" משרד". המגיפה תעבור, ונראה.
הפניות:
- "עיתונות דעות" ב ויקיפדיה.
- "כיתה וירטואלית" ב ויקיפדיה.
- "האם שיעורים וירטואליים הם שיעורים?" עַל מגזין דו-חיים.
- "שיעורים וירטואליים אינם מיועדים לכולם" ב אינפורמציה (ארגנטינה).
מה זה מאמר דעה?
א מאמר דעה זה סוג של טקסט עיתונאי בו חושף המחבר בפני הקורא את עמדתו האישית לגבי נושא ספציפי. זה בעצם על טקסטים טיעונים, המשתמשים במידע כדי לקדם פרספקטיבה, כלומר לשכנע את הקורא לקחת את נקודת המבט שלו. מסיבה זו, הם בדרך כלל חתומים ובעלי אופי אישי (למעט מאמרי מערכת בעיתונות, שבהם משקף את העמדה המוסדית של העיתון), שכן הקורא עשוי להסכים או לא להסכים עם האמור בהם. זה קובע.
לעקוב עם: