10 דוגמאות לסיפורים קצרים

סיפורים קצרים

ה סיפורים קצרים הם סיפורים קצרים שיכולים להיות סיפורים, אגדות, מיתוסים או אגדות. חלק מהסיפורים הללו נכתבים ואחרים מועברים בעל פה.

תפקידם של סיפורים קצרים הוא לבדר, אבל גם ללמד משהו או לשדר ערכים או אמונות.

למרות קוצרם, לרוב הסיפורים הקצרים יש את המבנה הבא:

דוגמאות לסיפורים קצרים

1. שלושת החזירים הקטנים

ביער חיו שלושה חזירים קטנים שהחליטו לבנות בית כל אחד, כדי להגן על עצמם מפני זאב שמסתובב שם. אחד החזירים הקטנים עשה את ביתו מקש; אחר, עשוי עץ ואחר, עם לבנים.

יום אחד ראה החזיר הקטן הראשון את הזאב מתקרב ורץ לתוך בית הקש שלו. הזאב נשף, הפיל אותה, והחזיר הקטן רץ לבית העץ, שבו גר חברו.

הזאב הלך לבית העץ, אבל הפעם הוא נשף חזק יותר והפיל גם אותו. שני החזירים הקטנים ברחו לבית הלבנים של חברם השני.

הזאב גם הלך לדלת הבית הזה, אבל כשהוא נשף, הוא לא הצליח להפיל אותה. שלושת החזירים הקטנים שמחו מאוד.

זהו סיפור פופולרי המבקש להעביר מוסר השכל: כאשר אדם מתאמץ, הוא משיג תוצאות טובות יותר.

1. מגדת העתידות

בכיכר ציבורית היה אדם שטען שהוא מגיד עתידות ואנשים התייעצו איתו לגבי מה שיקרה בעתיד. אבל יום אחד ניגש אליו שכן של מגדת העתידות ואמר לו שכמה גנבים פרצו לביתו ושגנבו הכל. הגיד עתיד, נואש, ברח, אך אדם עצר אותו ושאל: "אם אתה מגיד עתידות, איך יכולת לא לדעת שהם הולכים לשדוד אותך?" מגיד העתידות לא ידע מה לענות לו.

זהו אגדה מאת איזופוס, יווני שחי בין 600 לפני הספירה. ג. ו-564 א. ג', ולכן מכיל מוסר השכל: אף אחד לא יכול באמת לדעת את העתיד.

1. פיטר והזאב

פיטר היה רועה צאן שתמיד לקח את הכבשים שלו לשדה. יום אחד, הוא היה מאוד משועמם והחליט לעשות בדיחה: הוא התחיל לצעוק שזאב מגיע אבל למען האמת, לא היה כזה.

אנשי הכפר רצו לעזור לפדרו, אבל כשהם הגיעו רק ראו את פדרו צוחק בקול. תושבי הכפר אמרו לו שהוא לא יכול לשקר על דברים כאלה ושלא טוב לעשות בדיחות כאלה.

למחרת, פדרו חזר על הבדיחה ותושבי הכפר שוב קראו לו תיגר. חלפו ימים ופיטר המשיך להוביל את הכבשים שלו למרעה. יום אחד הוא היה בשדה וראה זאב מתקרב, ואז פדרו התחיל לצעוק לעזרה.

הפעם, תושבי הכפר לא האמינו לו. ואז הזאב תקף כמה מהכבשים שלו ופיטר ברח. מאותו יום, פדרו לא סיפר שקרים שוב.

אגדה זו מיוחסת לאיסופ, אך לא ידוע בוודאות אם הוא המחבר. כמו כל אגדות, הוא מבקש להעביר מוסר השכל: זה לא בסדר לשקר ולהערים על אנשים.

1. האווז שהטיל את ביצי הזהב

בחווה חיו זוג שהיו לו כמה תרנגולות. יום אחד האישה נכנסה ללול וראתה שתרנגולת לא הטילה ביצה מצויה, אלא הטילה ביצת זהב.

הימים חלפו והתרנגולת הטילה ביצת זהב ביום. האיש החליט שהם צריכים להרוג ולפתוח את התרנגולת, כי הוא האמין שיש בתוכה זהב. האישה הסכימה.

אבל כשפתחו אותו, הם הבינו שזו עוף כמו כל תרנגולת.

אגדה זו מכילה גם מוסר השכל: אל תהיה שאפתן.

1. הזקן, הילד והחמור

יום אחד ילד וסבו יצאו לטייל בהרים ולקחו חמור. הילד רכב על החמור והסבא הלך. כשהגיעו לעיירה, החלו תושבי המקום למתוח עליהם ביקורת, כי לא האמינו שהילד על החמור והזקן נאלץ ללכת. ואז הילד והסבא החליטו שהזקן ילך לרכוב על החמור.

הם הגיעו לעיירה אחרת ותושבי המקום הזה החלו לבקר אותם, כי לא האמינו שהילד צריך ללכת כל כך הרבה. אז הם החליטו ששניהם ילכו לרכוב על החמור.

אבל הם הגיעו לעיירה אחרת ותושבי המקום הזה החלו לבקר אותם, כי הם האמינו שהחיה נושאת משקל רב מדי. אז הילד והסבא החליטו ששניהם ילכו לטייל.

לבסוף, הם הגיעו לעיירה אחרת, והמקומיים צחקו עליהם כי איש לא רכב על החמור.

לסיפור המסורתי הזה יש מוסר השכל: אל תקשיב לביקורת וללעג של אחרים.

1. השרשרת

לפני כן, רק השמים והמים היו קיימים, אך כדור הארץ עדיין לא נברא. אל, אובטלה, ביקש מאולורון, מלך השמים, רשות לברוא את כדור הארץ. אולורון נתן לו רשות ונתן לו שרשרת זהב, קונכייה של חילזון מלא בחול, חתול, תרנגולת וזרע.

אובטלה ירדה מהמחרוזת מהשמים למים והחלה לזרוק את החול למים. התרנגולת פיזרה את החול עד שנוצרה האדמה. האל נטע את הזרע וראה עץ צומח ממנו. אובטלה נהג לשחק עם החתול שלו, אבל הוא הרגיש בודד מאוד, אז הוא התחיל ליצור דמויות דומות לו עם חימר. אולורון פוצץ את הדמויות וכך צצו האנשים הראשונים.

הסיפור הקצר הזה הוא מיתוס אנתרופוגוני מכיוון שהוא מסביר את בריאת האדם והוא מיבשת אפריקה.

1. השועל והנמר

פעם נמר רצה לצוד שועל. אבל השועל עצר אותו ואמר לו שהוא מלך החיות, ולכן, הנמר לא צריך להזיק לו.

הנמר ביקש ממנו להוכיח זאת, אז השועל אמר לו להתלוות אליו כי בהיותו המלך, כל החיות יברחו ממנו. וכך היה, כל החיות ברחו כשראו אותן מגיעות והנמר האמין לו.
מה שהנמר לא ידע זה שהחיות לא בורחות מהמלך כביכול, השועל, אלא בורחות מהנמר, כי פחדו ממנו.

לאגדה הסינית הזו יש מוסר השכל: עדיף להשתמש באינטליגנציה מאשר בכוח כדי להתגבר על מצב קשה.

1. הניצים והמלך

יום אחד מלך קיבל שני אפרוחי בז במתנה. המלך ביקש מאחד מאנשיו לטפל בהם ולהכשירם. חלפו כמה חודשים והמלך הלך לראות מה שלומו של הבזים שלו וראה שאחד עף, אבל אחר לא זז מהענף עליו הוא נשען. הנבדק לא ידע מה קורה לנץ הזה.

המלך החליט להציע פרס למי שיכול לגרום לבז לעוף. יום אחד, הוא חזר לעץ שבו היו הניצים וראה ששניהם עפים. הוא גילה מי הוא האדם שפוצץ אותו: איכר.

הלך המלך לדבר עם האיכר ושאל אותו כיצד השיג זאת. האיכר ענה שהוא שבר את הענף ושהנץ טס באותו רגע.

סיפור מסורתי זה מבקש להעביר את ההוראה שחלק מהדברים צריכים להשתנות כדי שאחרים יקרו.

1. הקנגרו

מאמינים שלקנגורו היו בעבר ארבע רגליים, שאותן נהגו ללכת. אבל יום אחד, היו כמה קנגורואים נחים בשלווה, עד שראו צייד מתחבא בסבך.

האיש ניגש לקנגורו, והקנגורו, מפוחד מאוד כי מעולם לא ראה אדם, ברח. הצייד עקב אחריו והשיג אותו תוך זמן קצר. אבל הקנגורו הצליח להתחבא לפני שהאיש תפס אותו.

החושך והאיש הצית אש, הקנגורו הבין שהאיש לא יעזוב, אז הוא יצטרך להימלט מבלי לראות. ריצה מהירה על כל ארבע הרגליים לא תעזור לו, אז הוא החליט ללכת לאט באמצעות שתי רגליו האחוריות בלבד כדי לא להרעיש. הקנגורו הלך רק על שתי רגליים, כשהיה במקום בטוח הוא בדק אם הוא יכול להשתחרר וזה הצליח.

לבסוף הגיע הקנגורו למקום בו היו שאר הקנגורו, הסביר להם כיצד נמלט ולימד אותם ללכת ולקפוץ על שתי רגליים. מאותו רגע, קנגורו הולכים וקופצים רק בעזרת רגליהם האחוריות.

זוהי אגדה אוסטרלית, העוברת מדור לדור, ומסבירה את מקור ההליכה של הקנגורו.

1. האריה והיתוש

אריה ישן בשלווה בג'ונגל, עד שהחל לשמוע זמזום באוזן. הרעש נגרם על ידי יתוש, שאמר לחתול: "אני חזק יותר ממלך הג'ונגל". האריה אמר לו לתת לו לנוח. אבל היתוש אמר לו שהוא יכול להכות אותו והאריה אתגר אותו לעשות זאת.

היתוש נע במהירות והצליח לנשוך את האריה. במקום זאת, האריה לא שרט את החרק וויתר. היתוש היה מרוצה מאוד מהניצחון שלו עד שלפתע הבין שהוא נתפס על ידי קורי עכביש.

הסיפור המסורתי הזה מזמין אותנו לחשוב שאין צורך להתחרות על הכל ושתמיד יכול להיות מישהו שהוא יותר טוב מאחד בפעילות.

זה יכול לשרת אותך: