אמנות מצרים העתיקה

ה מצרים העתיקה, הממוקמת בצפון אפריקה ועל גדות נהר הנילוס, היא אחת התרבויות הגדולות הראשונות של האנושות, הם הצליחו להתפתח בצורה מרשימה מבחינה פוליטית. דתיים, חברתיים וצבאיים, כפי שעשו באמנות, והותירו מורשת אמנותית גדולה מלאה בידע, סיפורים ופיסות יופי וערך בלתי ניתן לחישוב.
ה אמנות מצרית הייתה לה מטרה תועלתנית, שכן היא הייתה מיועדת למתים; במשך 4,000 שנה אמנות מצרית לא השתנה, למעט פרק הזמן הקצר שבו שלטו פרעה אמנחותפ הרביעי (אחנתן) ורעייתו נפרטיטי מי היה שמית (אמונה באל יחיד) כך שבמשך הזמן הזה האמונות הדתיות נפלו רק על אלוהות אחת, אל האטן של שמש.
הדת הייתה חלק מהותי מהתרבות המצרית, הייתה לה חשיבות כזו שהיא באה לידי ביטוי בה אומנות, היו להם אלים משלהם ופרעה היה לא רק המנהיג הפוליטי, החברתי והצבאי, אלא הוא גם נחשב לאלוהות חיה, בן אלוהים.

המצרים ביקשו ליצור יצירות מתמשכות ושימושיות, הם יצרו אמנות לנצח, אסתטיקה ניתנה בנוסף.
הארכיטקטורה המצרית המרשימה שנמשכת עד היום, היא חלק מהמורשת האמנותית שהותירה עיירה זו; היצירה האדריכלית המפורסמת ביותר של ה מצרים העתיקה הן הפירמידות המשולשות שלו: צ'אופס, ח'פר ומנקאור, המורכבות ממסטבה (תלי אדמה) שנחצבו מתוך ההרים ומסטבה אחת הונחה על גבי השנייה; מיקומן של הפירמידות קשור לאסטרונומיה, תחום נוסף בו הצטיינו המצרים; המונומנטליות של המבנים שלו נובעת מהאמונה בהשגת התעלות דרכם. המקדשים הדתיים של

מצרים העתיקה היו בעלי חשיבות עליונה לאנשיהם והתאפיינו בכך שנתנו לבניין כולו את שם הבירה או עמודה בשימוש, למשל: עמוד Jatorica שייצג את דמותה של האלה Jatos או העמוד של קטון. האדריכלות האזרחית של מצרים העתיקה הוא מורכב מהארמונות, בעלי אופי חולף בשל חשיבות חיי הנצח, ולכן הקברים היו בעלי עניין רב יותר. האדריכלות המצרית השתמשה בעצם ב-4 סוגי עמודים: Palmiform, שדמה לכף יד; lotiform המייצג פרח לוטוס; קמפני, בצורת פעמון ופפירוס הדומה לצורת פפירוס.
המאפיין הבולט ביותר של הפיסול המצרי הוא היותו היראטי, כלומר ללא תנועה ונשלט על ידי חוק הפרונטאליות, כתפיים רחבות וזרועות צמודות לגוף; צורות הפסלים הנפוצות ביותר היו של פרעונים ואלים שיכולים להיות מיוצגים כאלוהויות עם גוף של חיות כמו האריה, הנחש והנשר; גודל הפסל היה תלוי בהיררכיה של האדם המיוצג והוא נועד תמיד ללכוד את מהותו; כדי להבחין בין הפיסול המצרי בתקופותיו השונות, נלקחים בחשבון התלבושות, האיפור והתסרוקת.
הציור המצרי ייצג בעיקר את דמות האדם המעמידה תמיד את הפנים והרגליים בפרופיל, העין והגו פונים לפנים; צבע העור ששימש בדמויות הגברים היה כהה יותר מזה של הנשים; כמו כן צוירו אלוהויות המיוצגות בדמויות של תנינים, חתולים, שוורים, חיפושיות וכו'. אמנות ציורית הוא שימש לעתים קרובות יותר בקברים או בתאי קבורה.