הגדרה של גיוון לשוני

בואו נחשוב לרגע על הפלנטה שלנו. בין מיליארדי התושבים כולם מדברים חלק לָשׁוֹן דרכו הם מתקשרים בתוך קהילת דוברים. יש אלפי שפות והמגוון הגדול הזה הוא מה שמרכיב את מגווןבַּלשָׁנוּת.

שפות אינן ישויות סטטיות, אלא מציאות חיה ודינמית. למעשה, שפות מתפתחות ואף נעלמות. זה היה המקרה בלטינית, שפת האימפריה הרומית שהתפתחה בגרסאותיה השונות עד להפוך לשפה חדשה, כגון צרפתית, ספרדית או איטלקית, שכולן מושרשות בה לָטִינִית.

לכל שפה יש קהילת דוברים, אוצר מילים ודרך לבטא את המציאות. כל אלה גורמים הם ניתנים לשינוי ומשתנים עם הזמן, כך שגם השפות עצמן משתנות. הספרדית של המאה ה-21 וזו המדוברת ב ימי הביניים יש להן אלמנטים משותפים וגם הבדלים גדולים, שכן אותן מילים רוכשות משמעויות חדשות.

גיוון לשוני הוא אחד ממקצועות הלימוד של בלשנים, חוקרים ואנליטיקאים של תופעת השפה. אחד ההיבטים השנויים ביותר במחלוקת הוא דוּ קִיוּם בקרב תושבי קהילה המשתמשים ביותר משפה אחת. הגיוון הזה הוא מקור למחלוקת כאשר קבוצה שמשתמשת בשפה אחת מנסה לכפות את עצמה על מי שמתקשר בשפה אחרת. יריבות בין קבוצות עם שפות שונות היא תופעה כלל עולמית ונמשכת מאז ומעולם.

שתי שפות או יותר יכולות להתקיים ללא עימות גם אם אחת היא הרוב והשנייה או האחרות אינן. גיוון לשוני אינו מרמז בהכרח על עימות. זה יכול להיות גם סיבה להעשרה תרבותית. תופעה זו מתרחשת בכמה ערים גדולות כמו ניו יורק, שבהן שפת רוב כמו אנגלית חולקת את אותו מרחב עם סינית, ספרדית או רוסית.

באותה שפה מופיע גם רעיון הגיוון הלשוני. לספרדית יש מגוון גדול של פניות, הבעות או מבטאים ופרואני מסתדר בצורה מושלמת עם מקסיקני, למרות שמילים מסוימות גורמות לבלבול. שיתוף שפה אומר שיש קווי דמיון וגם הבדלים. מכמה גישות לשוניות, הרעיון של איחוד גרסאות של שפה מוגן ומוצע מודל סטנדרטי לדוברים. מגמה זו מתרחשת בתקשורת תִקשׁוֹרֶת, שבו נמנעים משימוש מקומי או דיאלקט בשפה. גישות לשוניות אחרות סבורות שאין לכפות אופנה סטנדרטית על האחרות ויש להשתמש בכל גרסה בחופשיות מלאה.

גיוון לשוני כמו עימות ונושא המחלוקת מראה שהתקשורת האנושית היא קבועה סְתִירָה; זה מקור לעימות ויחד עם זאת אותו גיוון מעשיר אותנו. ואין לשכוח שבימיו הומצאה שפה חדשה (אספרנטו) מתוך כוונה שתהיה לאנושות שפה משותפת. ההצעה נכשלה כי בוודאי אנחנו אוהבים לגור במגדל בבל.