הגדרת המלחמה האוסטרו-פרוסית

למרות שזה מתחיל בחשיפת סיום התחרות (שעם, עם הִגָיוֹן, ידוע לכל), התבוסה האוסטרית גרמה לאותה מדינה לפנות לאימפריה הבלקנית שלה, וזונחת את רעיון של איחוד גרמניה בפיקודו, מה שהותיר את פרוסיה חופשית לקחת את מושכות האיחוד הגרמני ועל פי כמה היסטוריונים, גם למיליטריזם הגדול של החברה הגרמנית שאירופה והעולם יסבלו עד למלחמה השנייה עוֹלָם.

מלחמת אוסטרו-פרוסיה הייתה סכסוך צבאי שהתרחש בין 14 ביוני ל -23 באוגוסט 1866 בין שתי קואליציות גרמניות: האחת הובילה על ידי אוסטריה, והשנייה על ידי פרוסיה.

תחרות זו חייבת להיות ממוקמת במסגרת התהליך הארוך של איחוד גרמניה. במשך תקופה ארוכה הייתה המדינה הגרמנית פסיפס מקוטע של מדינות קטנות שהיו במשותף שפה ותרבות, אך פוליטית הם יוכלו להתחרות או להגיע להסכמות, על פי הנוחות של מנהיגיהם.

הפנורמה הזו הייתה המרק של תַרְבּוּת המתאים למעצמות זרות, כמו צרפת, לתקוע את האף לאזור, יחד עם שפה ותרבות משותפים הולידו תנועות חיוביות לאחדות גרמנית גם מבחינה פוליטית.

אחרי מלחמות נפוליאון, שתיים מהמדינות המנצחות בכך סְתִירָה הם החלו להתחרות על השליטה בתהליך האיחוד מחדש של גרמניה: אוסטריה ופרוסיה.

שתי המדינות נלחמו יחד במלחמת הדוכסות נגד דנמרק, אך העימות היה קרוב, שכן האינטרסים שלהן בקונפדרציה הגרמנית התנגשו לחלוטין.

לקראת העימות העתידי, הקנצלר הפרוסי אוטו פון ביסמרק (דמות חזון גדול פּוֹלִיטִיקָה) פנה לצרפת של נפוליאון השלישי, האויב ההיסטורי של אוסטריה, כדי להבטיח שהיא תחזיק מעמד ב שולים, וגם איטליה שהתאחדה ואיתה פרוסיה חלקה איבה ביחס ל אוסטריה (במדינה האחרונה הייתה ונטו וחוף דלמטי, שהאיטלקים טענו שהם שֶׁלוֹ).

נפוליאון השני קיווה כי גם פרוסיה וגם אוסטריה יגיעו מוחלשות מהמלחמה, ותגביר את השפעתן בתחום הגרמני. ביסמרק מצדו השיג גם את הנייטרליות של האימפריה הרוסית.

כדי לעורר מלחמה, פרוסיה סיכלה במכוון את הממשל האוסטרי של דוכסות הולשטיין.

ה מֶמְשָׁלָה אוסטרי התלונן בפני הדיאטה של ​​פרנקפורט, בה תמכו כמה מדינות גרמניות בטענה האוסטרית, לפני חוסר הניידות הפרוסית. המלחמה הוגשה.

אוסטריה הכריזה מלחמה על פרוסיה ב- 14 ביוני 1866.

היכולת הצבאית הפרוסית הייתה עדיפה, מכיוון שהמדינה הייתה צבאית קשה באותו הזמן בניגוד לאוסטריה, מדינה עם צבא רב עוצמה אך לא צבאית כמו פרוסיה.

פרוסיה הייתה הראשונה לשבות, שתקפה ופלשה למדינות השכנות מצפון אוסטריה, בעלות ברית עם האחרונים, דבר שכנגדו האוסטרים לא יכלו להגיב.

הנובר, מדינת בעלות הברית היחידה של אוסטריה לצפון גרמניה, הובסה במהירות על ידי פרוסיה, אשר אפשר לאחרונים להעביר את מרבית הכוחות דרומה כדי לעסוק ישירות עם אוסטרים.

בינתיים, וכתוצאה מהברית נכנסו האיטלקים גם למערכה שתקפו את הרכוש האוסטרי בוונטו.

למרות שלמתקפה האיטלקית לא תהיה השפעה מועטה, היא תארח מספר לא מבוטל של כוחות אוסטרים וב- בסופו של דבר, זה יתרום לניצחון הסופי של פרוסיה, וגם לסלול את הדרך לאיטליה להשיג ה שילוב לממלכתו מחלק מהשטחים האוסטרים של ונטו, אם כי לא מכל הרחבה שניסה גריבלדי.

בינתיים, בצפון ולפני שאוסטריה יכלה לגייס את כל כוחותיה, בסוף יוני הכוחות הפרוסים הרסו כמעט את בוואריה (בעלי ברית לאוסטרים) ונכנסו לאוסטריה. העימות האחרון התקרב.

סדובה היה הקרב המכריע של העימות, ווטרלו האוסטרי שחתם את גורל המלחמה לטובת פרוסיה.

כ -140,000 חיילים אוסטרים וכ- 115,000 פרוסים וסקסונים (בעלי ברית הפרוסים) הוצבו בשדה הקרב של סאדובה (הרדץ קרלובה של ימינו, צ'כיה).

בעימות זה היו טעויות טקטיות מצד שני הצדדים, אך בסופו של דבר הפרוסים זכו להצלחה רבה יותר הזמן לסגת ולהתקף נגד, כך שלפני הנסיגה האוסטרית הם בסופו של דבר היו אדונים ואדונים בתחום קרב.

אחת התוצאות הייתה שההפסדים האוסטרים היו הרבה יותר גבוהים מהפרוסים, והותיר את הצבא האוסטרי מבוטל מאוד. נכון לסדובה, מצד אוסטריה רק ​​ההתנגדות הקיצונית הגיונית, ושכחה כמעט כל אפשרות להתקפה.

פרוסיה נותרה חופשית לשוטט בשטחים האוסטריים, ועדיין קיווה לקבל תגבורת מהצפון.

כל הנסיבות הללו הובילו את אוסטריה לחפש פיתרון משא ומתן.

לאחר שנחתם שביתת הנשק, גם איטליה הפסיקה את פעולות האיבה נגד אוסטריה, מכיוון שעם צבאה הצטמצם מאוד בגלל מאמץ המלחמה, ואחרי לאחר שספגו כמה תבוסות, האלופים האיטלקים לא ראו את עצמם עם היכולת לקיים את המלחמה נגד האויב האוסטרי בצורה חיובית עבורם כלי נשק.

השטחים שנתבעו מאיטליה הועברו אליה על ידי האוסטרים באמצעות אמנת שָׁלוֹם סופית, ובכך הגשים את פרוסיה את הבטחתה לתמוך בשילובה של ונטו במדינה.

הקונפדרציה הגרמנית פורקה גם כן ונוצרה ישות חדשה, הקונפדרציה הצפון גרמנית, בראשות פרוסיה, שהמשיכה להוביל את המאמץ המאחד של גרמניה.

מול כוח זה נותרה רק צרפת, שפרוסיה תביס אותה בשנת 1870.

אבל זה סיפור אחר ...

סוגיות במלחמת אוסטריה-פרוסיה