סיפור הנזל וגרטל

סיפור הנזל וגרטל

סיפורם של הנזל וגרטל

מזמן, בפאתי א יַעַר בגרמניה חי חוטב עצים עם אשתו השנייה וזוג הילדים שהיו לו עם הראשונה, שנקראו הנזל, הילד, וגרטל, הילדה. אלו היו זמנים של עוני ורעב רב, ולמשפחתו של חוטב העצים כבר לא נותר הרבה מזון.

"מה אנחנו הולכים לעשות?" דרשה אשתו מחוטב העצים.

אבל הוא רק ביקש ממנה סבלנות ואמר לה שבקרוב הדברים יצטרכו להשתפר. כך נמשכו הדברים עד לילה אחד, מתוך אמונה שהילדים ישנים בשקט, אשתו של חוטב העצים סיפרה לו על כך. הוא הציע לקחת אותם עמוק לתוך היער, להקים להם מדורה ולהשאיר אותם שם לאיזה נוסע אדוק לטפל בו. אוֹתָם.

"איך אתה יכול להציע לי דבר כזה?", ענה חוטב העצים, "מה יהיה על הילדים המסכנים שלי ביער?"

"אם לא נעשה זאת, ארבעתנו הולכים למות ברעב!" היא התעקשה.

הנזל וגרטל שמעו את השיחה ורעדו מפחד. הם ידעו שבמוקדם או במאוחר אמם החורגת תשכנע את אביהם. אז, כמה ימים לאחר מכן, כשאמם החורגת העירה אותם ואמרה שכולם ייצאו יחד לקמפינג ביער, הם כבר ידעו מה עומד לקרות.

באותו בוקר הם קיבלו קרום לחם מהאישה ואביהם, בלב כבד, הוביל אותם אל היער. הנזל, לעומת זאת, מילא את כיסיו בכמה חלוקי נחל לבנים שהיו בשפע ליד הבית, ומדי פעם הוא היה מפיל אחד מסמן את הדרך חזרה.

כך הם הגיעו למעמקי היער ואביהם חתך ענפים למדורה, ואמר להם לאכול בזמן שהוא כורת עוד עצים לקחת הביתה. הנזל וגרטל ישבו ליד המדורה ואכלו את הלחם, בטוחים כי שמעו את מכות הגרזן של האב בעץ.

עברו שעות והלילה החל לרדת. אחר כך הם רצו לחזור למקום שבו היה אביהם, אבל הם גילו שהרעש נוצר על ידי ענף עבה של עץ שהרוח גרמה לנושב באחר. הם היו לבד באמצע היער.

"עכשיו איך נגיע הביתה?" שאלה גרטל ודמעות זולגות בעיניה.

"אל תדאגי, אחותי!", ענה הנזל, "אנחנו רק צריכים ללכת בעקבות חלוקי הנחל הלבנים."

הם עשו זאת ועד מהרה חזרו הביתה. אמם החורגת ניסתה להסתיר את הכעס וההפתעה שחשה, והאשימה אותם שהם ילדים שובבים שאבדו ביער כדי להדאיג את אביהם. עם זאת, באותו לילה, כשהילדים היו במיטה, הנזל שוב שמע את אמו החורגת מתווכחת עם האב.

"לא לקחתם אותם מספיק רחוק!" הוא דרש, "תנסה שוב מחר."

כך זה היה. האם החורגת העירה אותם שוב, הושיטה להם לחם והובילה אותם ליער, אבל הפעם, לפני שעזבה, היא רוקנה את כיסיהם כדי לוודא שהם לא לוקחים כלום. אז הנזל לא יכול היה למלא אותם שוב בחלוקי נחל.

הילדים יצאו ליער עם חוטב העצים, ובדרך הפיל הנזל את פירורי הלחם שלהם תוך כדי. הם הגיעו שוב לקרחת יער והבעירו אש, אבל הפעם ההליכה הייתה ארוכה כל כך עד שהם היו מותשים. ואז, בלי כוונה, הם נרדמו, וכשהתעוררו, שוב, הם מצאו את עצמם נטושים ביער.

"אל תדאגי, אחותי!" אמר הנזל שוב, כשהבין זאת.

אבל כשהתכוננו לעשות את זה, הם הבינו שפירורי הלחם נעלמו: ציפורי היער אכלו אותם. אז אי אפשר יהיה למצוא דרך חזרה.

הנזל וגרטל בילו ימים בשוטטות ביער, מורעבים וקר, בלי לדעת מה לעשות. עד שאחר הצהריים אחד, רדפו אחרי ציפור לבנה באמצע קרחת יער ביער, הם נתקלו חזית עם בית יפה, עשוי מרציפן ועוגיות, עם ממתקים במקום אריחים וחלונות של שוקולד. הניחוח של אותם קינוחים דחף אותם אל תוך הבית ובלי לחשוב פעמיים הם התחילו לאכול את הגג בנפרד.

פתאום א קוֹל מתוך הבית קרא להם:

"אוי, ילדים מסכנים!" הם בטח רעבים. כנסו, כנסו, כאן יהיו לכם מיטות חמות ואוכל טעים.

הנזל וגרטל נכנסו הביתה והבינו שהקול הקטן והמתוק בא ממכשפה איומה, שהגישה שולחן מלא בממתקים ומטעמים. הרעב היה חזק מהשכל הישר: הם ישבו ואכלו עד שהתפוצצו, עד כדי כך שכשסיימו מיד נרדמו.

המכשפה הנוראה, רעבה מדי, הרגישה את גופותיהן הקטנות והבחינה שהן רזות להפליא. אז הוא נעל את הנזל בקופסת ברזל, מלאה בעצמותיהם של ילדים לא פחות אומללים, בזמן שהוא הכריח את אחותו לנקות את הבית ולעבוד כמו שפחה.

מיום ליום, המכשפה נתנה לגרטל רק כמה קונכיות סרטנים לאכול, בעוד הנזל הכיר לו את קופסת מיטב המאכלים, הממתקים והתבשילים, אותם זלל הילד מבלי לחשוב שניים פִּי. וכשהלילה ירד, המכשפה הייתה מבקשת מהנזל לדחוף את האצבע הקטנה שלו דרך חור בקופסה, ולחוש בה כדי לראות אם הוא השמין מספיק כדי לאכול אותה. אבל הנזל, שהבין את כוונותיו, במקום להוציא את האצבע המלכותית שלו, הציע לו א עֶצֶם מהשלדים בקופסה, כך שהמכשפה תמיד מצאה אותו רזה.

הם נשארו כך במשך כמה שבועות, עד שלילה אחד, משתוללת מרעב ועייפה לחכות, שוב ביקשה המכשפה מהנזל להוציא את אצבעו החוצה. הילד הוציא את העצם שוב. ואז המכשפה צרחה בשמיים ואמרה שהיא הולכת לאכול את שניהם, לא משנה כמה הם רזים או שמנים.

המכשפה הלכה למטבח והדליקה את התנור, מציתה את האש בהרבה עצים, ומתי הייתה כשהיה מוכן, הוא התקשר לגרטל והורה לה להסתכל החוצה כדי לראות אם האש חַם. הילדה, שכבר חשדה בכוונותיו, אמרה לו שהיא לא מבינה איפה לחפש.

"אפה, ילדה!" אתה לא יודע כלום? - ענתה המכשפה.

אבל גרטל שיחקה את הקלפים שלה נכון והעמידה פנים שהיא לא מבינה. הוא הביט מלמעלה, לצדדים, לכל מקום חוץ מבפנים.

"ככה, ילדה טיפשה!" א) כן! תראה!'' צעקה המכשפה והשעינה את עצמה מחוץ לדלת התנור. גרטל ניצלה את הרגע כדי לדחוף אותה לתנור ולסגור את הדלת בכל כוחה, ונתנה למכשפה לבשל באש שלה.

כשלא נותר מהמכשפה דבר מלבד אפר, גרטל חילצה את המפתח מקופסת הברזל והוציאה את אחיה, שכבר עלה כמה קילוגרמים. יחד הם ערכו חיפוש בביתה של המכשפה ולקחו לא רק את האוכל, אלא שקית של תכשיטים ואבנים יקרות שהמכשפה החביאה.

מחוץ לבית חיכתה להם חסידה שלקחה אותם על רגליה ועפה איתם לשולי היער. שם הם הבחינו בבית אביהם. וכאשר דפקו בדלת, הופתעו לראות את אביהם לבדו, כי אשתו המרושעת גוועה ברעב בימים האחרונים.

חזרו בתשובה עמוקה, אביהם קיבל אותם בזרועותיו והם חלקו אותו במטעמים שנגנבו מהמכשפה. ואת שאר ימיהם בילו שלושתם בשמחה, בטוחים מעוני הודות לתכשיטי המכשפה, לעולם לא החמיצו שוב צלחת אוכל על השולחן.

מה שאתה צריך לדעת על הנזל וגרטל

עמי ותמי (Hänsel und Gretel בגרמנית) הוא אגדה ממוצא גרמני מסורתי, שהגרסאות העתיקות ביותר הידועות שלו מתוארכות לימי הביניים, במיוחד, בין השנים של 1250 ו-1500, למרות שיש סיפורים קודמים איתם הוא חולק רבים מהמרכיבים שלו, כמו דרך פירורי הלחם, הנוכחים באגדות אחרות צָרְפָתִית.

הגרסה הידועה ביותר של סיפור זה היא זו שנאספה ב-1812 על ידי האחים גרים המפורסמים (יעקב ווילהלם) באוסף האגדות שלהם. שם מחברת הסיפור מיוחסת לסיפורים מסורתיים שונים של העם הגרמני של הסה, אבל היום ידוע שהגרימס קיבלו את זה ממקורות שונים מאוד, כולל כמה חברים מה- מִשׁפָּחָה.

בתחילה נשא הסיפור את הכותרת "האח הקטן והאחות הקטנה" (Das Brüderchen und das Schwesterchen), אבל לאורך כל התיקונים שלו הוא הלך והתארך, עד שלבסוף הפך לסיפור שאנחנו מכירים היום.

הפניות:

• "קריינות" ב ויקיפדיה.
• "הנזל וגרטל" ב ויקיפדיה.
• "הנזל וגרטל" ב לְחַנֵך.
• "הנזל וגרטל" ב אוקספורד רפרנס.

מה זה סיפור?

א כַּתָבָה זהו סיפור קצר, עם מעט דמויות ועם עלילה אחת שיכולה להתבסס על אירועים אמיתיים או בדיוניים. הם טקסטים סיפוריים עם א טַעֲנָה פשוט יחסית, שבו הדמויות משתתפות בפעולה מרכזית אחת. גם המקומות מוגבלים: האירועים מתרחשים לרוב בלא יותר ממקום אחד או שניים. הם מאופיינים בנוכחות של א מספר סיפורים ועל כך שיש הקדמה, אמצע ופינוי.

לעקוב עם: