המיתוס של המערה

המיתוס של המערה

מיתוס המערה של אפלטון

דמיינו לעצמכם קבוצה של עבדים שנולדו בתוך מערה, ללא שמץ של מושג על העולם בחוץ או אור שמש, או כל דבר אחר מלבד קירות המערה הכהים והמחוספסים בתים. עבדים אלו כבולים לקיר, באופן שהם אינם יכולים לנוע בחופשיות או להפנות את ראשם לכיוון פתח המערה, משם מגיע האור היחיד שמאיר אותם.

בדרך זו, עבדים מבלים את כל חייהם בהסתכלות על הצללים שהאור הזה מטיל על קירות המערה, לא חושדים שזה הקרנה של צורות של אנשים ו ה חיות שעוברים, שם בחוץ, דרך פתח המערה. ולפיכך, העבדים רואים שהצורות הללו הן במציאות הדברים עצמם, עצם המציאות מקיף אותם, והם משקיעים זמן ומאמץ במחקר שלהם כדי לנסות לפענח את המשמעות האמיתית של ה חַיִים. מבחינתם אין הבדל בין צללים לחפצים אמיתיים, שכן הם אפילו לא חושדים בקיומו של האחרון.

עכשיו נניח שאחד העבדים האלה מצליח להשתחרר מהמעגנים שלו, ובזמן שהשאר ישנים, בורח מהמערה אל פני השטח. בהתחלה כמות האור העצומה והברק האינטנסיבי של הצבעים מסנוורים, מהמם ומשתקים אותו. הוא נאלץ לחכות שעיניו המסכנות יתרגלו לאור, וכשהן סוף סוף מתרגלות, לוקח לו הרבה זמן להבין שהעצמים שהוא רואה תואמים לאלה שהוא רואה. צללים שכבר הכרתי ושהאחרונים אינם אלא השתקפות, אשליה, צללית של אובייקטים אמיתיים ואמיתיים בלבד: חיות, פרחים, אֲנָשִׁים.

לבסוף, הוא מבין את האמת של המצב שהיה בו קודם לכן, ובמהרה של חמלה, הוא מחליט לעזוב את עולם האור ולחזור למערה, לספר לחבריו מה ראה ו זה מובן. אולם בדרכו חזרה, עיניו הרגילות כעת לאור אינן מצליחות לתפוס את השביל היטב, ו כשהוא סוף סוף חוזר לחברותיו, הוא עושה זאת בצעד מהוסס, נופל לעתים קרובות, כמו משוגע או שיכור.

כשהוא מצליח לבסוף להסביר לחבריו מה ראה ומה מצפה להם בצד השני, נראה שאף אחד לא מוכן להאמין לו. במקום זאת, הם לועגים לו, ממתגים אותו למשוגע. וכאשר, לבסוף, העבד המוחזר מחליט לקרוע את כולם מהשלשלאות שלהם כדי ללוות אותו לעדות בעולם החיצון, העבדים האחרים זועמים עליו, נלחמים לעצור אותו ובסופו של דבר, למרבה הצער, רוצחים אותו.

כיצד יש לפרש את האלגוריה הזו?

ה אלגוריה של המערה (לפעמים נקרא ה מיתוס מערה, למרות שזה לא בעצם מיתוס) הוא הסבר מטפורי כיצד שלנו תפיסות המציאות ומה תפקידה של הפילוסופיה בחיים, כפי שהוצע על ידי הפילוסוף היווני אפלטון (בערך. 427 - 347 א. ג.) בתחילת החלק השביעי שלו רפובליקה.

לפי החשיבה של אפלטון, כולנו, במידה מסוימת, כמו עבדים שכבר נולדו במערה, כי אנחנו יודעים רק מה שהם אמרו לנו. לימדו להסתכל: אנחנו מכירים רק את הצלליות שהתרבות שלנו והחינוך שלנו מציעים לנו, גם אם הן רק שיקוף של האמת של קִיוּם.

עם זאת, באמצעות מחשבה פילוסופית ושימוש מתודי בתבונה, ניתן לצאת מהמערה הזו ו לגשת לאמת הקיום, כלומר לבנות נקודות מבט חדשות, דרכים חדשות להבין מה נהגנו לתת דרך אגב. אתה יכול אפילו לעזור לאחרים לשבור את השלשלאות של עצמם ולחפש את מקור האור, וזה, איכשהו, תפקיד הפילוסופיה והחינוך: לעזור לנו לצאת מהמערה של בּוּרוּת.

היבט חשוב של האלגוריה הוא שהעבדים במערה אינם אשמים שנולדו שם, וגם לא אחרים. דבר להשוות את הניכויים שלהם, כדי שתהיה להם התנגדות טבעית לפקפק במה הם לוקחים מסוים. מסיבה זו, אפלטון מזהיר אותנו מהסיכונים שמשתמע מכך: תושבי המערה לא תמיד מוכנים לנטוש אותו, ולרבים כל כך נוח בו שהם יעדיפו אפילו לא לשקול את האפשרות שיש עולם אמיתי שם. חלקם אפילו ילכו לקיצוניות של לחימה כדי להגן על זכותם להישאר, או להשתיק את הפילוסוף שחוזר עם חֲדָשׁוֹת מזעזע, עם רעיונות שיכולים לשנות את מה שמובן למציאות בכל רגע.

אפלטון האחרון ידע מניסיון, מאז שנים קודם לכן היה עד למשפטו של מורו סוקרטס וכיצד נאלץ לבחור בין גלות למוות.

הפניות:

• "אלגוריה" ב ויקיפדיה.
• "אלגוריה של המערה" ב ויקיפדיה.
• "אלגוריה של המערה" ב האוניברסיטה הלאומית של סן מרטין (ארגנטינה).
• "אפטון: המיתוס של המערה" ב Philosophy.net.
• אפלטון על: האלגוריה של המערה "(וידאו) en בית הספר לחיים.

מהי אלגוריה?

נקרא אַלֵגוֹרִיָה אל א דמות ספרותית שמנסה לייצג באמצעות דמויות אנושיות, חיות או יומיומיות, מושג מופשט שאחרת יהיה קשה יותר לתקשר. במילים אחרות, האלגוריה מורכבת מהסבר מטפורי של מושג, תוך שימוש בתרחיש פשוט יותר המסמל אותו.

אלגוריות נפוצות במחשבה הפילוסופית והדתית, וטקסטים מיסטיים כמו התנ"ך גדושים בהם. למעשה, חידות זן (ה קואן) או תורתו של ישוע מנצרת ונביאים אחרים נאספים בדרך כלל באלגוריות ו משלים.

לעקוב עם: