חיבור על בריונות

חיבור על בריונות

על החשיבות של מיגור בריונות או בריונות מהחברות שלנו

המילה "הַצָקָה”-להשאיל מאנגלית- כבר לא זר לאיש: לא למי שסבל את זה קודם, עם שמות אחרים, או אפילו בלעדיהם, וגם לא לאלה שמקדישים היום את מאמציהם למגר את זה. זוהי תופעה נפוצה באופן מביך בחברות המודרניות שלנו, למרות העובדה שהיא ההשפעות על הנפש האישית והקולקטיבית הן נוראיות, כפי שקורה כמעט בכל הצורות של אַלִימוּת.

בריונות או בריונות, אם יש צורך להגדיר זאת, היא התנהגות מתמשכת ובלתי פוסקת של תוקפנות כלפי יחיד או קבוצה קטנה מהם, המתרחשת בסביבת בית הספר. הביטויים שלו יכולים להיות מגוונים מאוד: מכות תמידיות, עלבונות והשפלות, קידום של בוז קבוצה, גניבה או הרס של ציוד בית ספר, "חוק הקרח" (הדרה חברתית סלקטיבית), ואפילו התעללות מִינִי.

לא משנה אילו גבולות אישיים חוצות התנהגויות בית ספר רעילות אלה, הן תמיד צריכות לזכור שכיח האכזריות וההכנעה הבלתי פוסקת של החלשים ומיגור המושגים של סולידריות, של סוֹבלָנוּת ושל אני מכבד אשר, באופן תיאורטי, בית הספר שואף לקדם.

קורבנות של התנהגות בריונית זו (שלעתים יכולה לגבול בפשע ובפסיכופת) חווים בדרגות שונות מצב של פגיעות, חוסר אונים וסחטנות רגשית בשלב מרכזי בהיווצרות הנפש והנפש. אישיות: רוב המקרים של התעללות בבית הספר מתרחשים סביב גיל ההתבגרות, שלב שבו סוציאליזציה היא מתמשך והכרחי. לכן אין לזלזל בהשלכותיה.

מכסות הכעס והתסכול שהמצבים הללו מתקינים בקורבנותיהם מבקשות בסופו של דבר איזושהי יציאה, ו משמש בדרך כלל כדלק למחזורים חדשים של תוקפנות: נגד צדדים שלישיים (הולכים מקורבן לעבריין) או נגד אחד אותו.

הרס של ה הַעֲרָכָה, קידום התנהגות אובדנית או אפילו את לחץ אירועים פוסט טראומטיים הם השלכות נפוצות של חשיפה חוזרת ונשנית לבריונות, ובמקרים הטובים ביותר, דורשים עבודה פסיכותרפויטית במהלך גיל ההתבגרות או הבגרות.

אבל לא רק הקורבנות הישירים מושפעים מהבריונות. החסינות שבה מתבצעות התנהגויות אלו מחזקת בקבוצה את הרעיון שאלימות היא מנגנון תקף להתמודדות עם אחרים, כמו גם חוסר היעילות וחוסר התועלת של החוק, מוסדות ו סוֹלִידָרִיוּת. בקיצור, הם מרעילים את עצם היסודות של דֵמוֹקרָטִיָה ושלום חברתי.

למה מתרחשת בריונות?

בריונות היא תופעה רעילה ומזיקה, אך גם סימפטום של מחלות קודמות, בעיקר בבית ובחיים האינטימיים של מי שמבצע אותה, כלומר בריונים או מתעללים. האחרונים אינם מציגים בהכרח סוג של פתולוגיה נפשית, אלא הם בדרך כלל קורבנות להתעללות בבית, ממשפחות חסרות חיבה ובמקרים רבים סובלות מחוסר אֶמפַּתִיָה ועיוות קוגניטיבי.

מקובל למצוא ביניהם קורבנות של התעללות מינית, ילדים לבתים אלימים או, פשוט, צעירים להוטים למשוך את תשומת הלב של ההורים, מה שהם עושים באמצעות רשויות בית הספר, באמצעות התנהגות עוינת וב בית ספר.

המשמעות היא שלא קל להתמודד עם הגורמים השורשיים לבריונות, שכן האדם המתעלל בעצמו דורש תשומת לב פסיכולוגית והכוונה חברתית. אבל אם דבר אחד ברור, זה שיש מוסד בית ספרי (כלומר, רשויות המעורבות בתהליך החינוכי, ו"מטפלים" לא פשוטים של הבניין) וקצת דינמיקה נכונה של תִקשׁוֹרֶת בקרב תלמידים ומבוגרים, הם מפתחים לאיתור התנהגויות אלו ולטפל בהן באופן מיידי, מבלי לתת להם את ההזדמנות להפוך לבעיות חמורות יותר. בשום פנים ואופן אין לתקן אותם או להניח אותם בקלילות.

מנגנונים שימושיים נוספים הם הנראות של בריונות וגישתה בדינמיקה כיתתית: בדרך כלל יש לחץ קבוצתי נגד ההתעללות, ולא בעדה. לסיכום, מדובר בתופעה שדורשת מחויבות של הקבוצה ושאין לזלזל בה בקלות או לייחס, במנגנון סוטה של ​​האשמה, של הקורבן, להיעדר תגובות תוקפניות של הקורבן.

הפניות:

• "מסה" ב ויקיפדיה.
• "בריונות בבית הספר" ב ויקיפדיה.
• "הצורות השונות של בריונות: פיזית. בריונות פסיכולוגית, מילולית, מינית, חברתית ובריונות ברשת האוניברסיטה הבינלאומית של ולנסיה (סְפָרַד).
• "מה זה בריונות?" בְּ- ממשלת קואהילה (מקסיקו).

מה זה חיבור?

ה מִבְחָן זה ז'אנר ספרותי, שהטקסט שלו מאופיין בכך שהוא כתוב בפרוזה ובהתייחסות חופשית לנושא מסוים, תוך שימוש ב טיעונים והערכותיו של המחבר, כמו גם המשאבים הספרותיים והפואטיים המאפשרים לייפות את היצירה ולהעצים את מאפייניה האסתטיים.

הוא נחשב לז'אנר שנולד בתקופת הרנסנס האירופאי, פרי, מעל הכל, פרי עטו של הסופר הצרפתי מישל דה מונטן (1533-1592), וכי במהלך מאות השנים זה הפך לפורמט השכיח ביותר להביע רעיונות בצורה מובנית, דידקטית ו רִשְׁמִי.

לעקוב עם: