10 דוגמאות למיתוסים מוסריים

ה מיתוסים מוסריים הם נרטיבים המסבירים את מקורם וקיומם של טוב ורע או שיש להם הוראה מוסרית, כלומר, הם קובעים כיצד אנשים צריכים לפעול.

ה מיתוסים הם נרטיבים של העברה בעל פה הכוללים אירועים על-טבעיים ואשר נתפסים כאל נכון על ידי ציוויליזציות או דתות מסוימות, כי הם קמו כדי להגיב לשונה שאלות.

בנוסף למיתוסים מוסריים, יש קוסמוגוני (הם מספרים על בריאת העולם), אנתרופוגוני (לספר את מוצאם של בני האדם), תיאוגני (לספר את מקור האלים), ה אטיולוגי (הם מספרים את מקורם של יצורים ותופעות אחרות), היסודיות (הם מספרים את יסוד המקומות) או האסכטולוגיות (הם מתארים איך יהיה סוף העולם).

מאפיינים של מיתוסים מוסריים

דוגמאות למיתוסים מוסריים

1. מקורו של כלל האירוח (מיתוס יווני)

זאוס, אל המלכים, והרמס, אל הנוסעים, השליחים והגבולות, לבשו צורה של בני אדם והגיעו לפריגיה, עיר, באמצע סערה. האלים ביקשו מהתושבים מקום ללינת לילה, אך רובם סירבו ורק פילימון ובאוסיס אפשרו להם להיכנס לביתם.

באוסיס הבין ששני הזרים הם אלוהויות כי הוא הגיש להם אוכל מספר פעמים, אך הם מעולם לא היו מרוצים. באוסיס סיפר זאת לפילמון, שהחליט להקריב את האווז שלו כדי לתת אותו לאלים. כשהלך לחפש את הציפור, היא רצה למקום שבו היה זאוס, שאמר לבעל הבית שאין צורך לעשות קרבן כזה ואמר לו שהוא הולך להרוס את העיר, כי רוב התושבים לא קיבלו את האלים בהם. בתים.

באוקיס ופילמון עלו עם האלים להר וזאוס הציף את העיר, אך הצילו את ביתם של אותו זוג שקיבל אותם. בנוסף, מלך האלים אמר להם שהם יכולים להביע משאלה, באוסיס ופילמון אמרו לו שהם רוצים להיות שומרי מקדש חדש ושהם רוצים לחיות שנים רבות ולמות ביחד. זאוס נענה לרצונם.

מיתוס זה מסביר את מקורו של חוק הכנסת אורחים, שהיה חשוב מאוד ביוון העתיקה, ויש לו תורת מוסר: מי שמקבל בברכה זרים לבתיהם יתוגמל.

1. טבעת גיגס של אפלטון (מיתוס יווני)

גיגס היה רועה צאן ופעם אחת כשהלך בשדה הוא מצא סוס ברונזה שעליו גופת אדם שנפטר. לאדם הזה הייתה טבעת, שגיגס לא היסס לתפוס. הטבעת הייתה קסומה וכשהסתובבה היא הפכה את האדם שעונד אותה לבלתי נראה. הרועה השתמש בו כדי להערים על המלכה, להרוג את המלך ולהשתלט על הממלכה.

מיתוס זה אינו מספר את מקור הטוב והרע, אלא מסביר שבכל חברה יהיו גברים אשר יעשה רע, מסיבה זו, עבור אפלטון, היה צורך שיהיו חוקים שגינו מעשי שוד ו רציחות.

1. ליקאון (מיתוס יווני)

ליקאון היה מלך שייסד את העיר ליקוסורה. בהתחלה הוא היה מלך צדיק מאוד, אבל עם הזמן הוא החל להקריב קורבנות לאלים. פעם, זאוס העמיד פנים שהוא עולה לרגל, כדי לראות מה קורה בעיר ליקוסורה. מלך האלים שהה בארמון ליקאון.

המלך רצה להקריב את הצליין, כלומר את זאוס, אך האל העניש אותו בכך שהפך את ליקאון לזאב והצית את ארמונו.

מטרת המיתוס הזה הייתה להעביר את ההוראה שאין צורך להקריב קורבנות אדם ושיש לכבד את חוקי הכנסת האורחים.

1. המלך מידאס (מיתוס יווני)

מידאס היה מלך פריגיה, ולאחר שהיה מסביר פנים לסילנוס, דיוניסוס, אל הפריון והיין, אמר לו שהוא יגשים משאלה. מידאס אמר לו שהוא רוצה שיהיה לו את הכוח להפוך את כל מה שהוא נגע בזהב ודיוניסוס נענה לרצונו.

אבל מידאס לא חשב היטב על משאלתו, שכן האוכל שהוא נגע בו הפך לזהב. לכן, מידאס ביקש מדיוניסוס לקחת ממנו את כוחו והאל אמר לו לנסות לרחוץ את ידיו בנהר הפקטולו. מידאס הלך אל הנהר, אך כאשר טבל בו את ידיו, הנהר הפך לזהב.

המיתוס הזה מבקש להעביר תורה מוסרית: אתה לא צריך להיות חמדן וצריך להיזהר כשאתה מבקש מהאלים משהו.

1. עונשה של אטלנטיס מ ביקורת אפלטון (מיתוס יווני)

קריטיאס היה בוויכוח על החברה האידיאלית וכשהגיע תורו לדבר, הוא סיפר את סיפורה של אטלנטיס, עיר שהייתה שקועה מתחת לים. העיר הזו הייתה יפה, האנשים היו בעלי סגולה וכיבדו את האלים. אבל, עם הזמן, האזרחים החלו להתנהג בצורה לא נכונה ולא לציית לאלים. האלים החליטו שהם יענישו את האטלנטיים על התנהגותם ולכן כיסו את העיר במים ובבוץ.

המיתוס הזה מבקש להעביר את ההוראה שאין להתנשא עם האלים.

1. תיבת פנדורה (מיתוס יווני)

פנדורה הייתה האישה הראשונה שאיכלסה את כדור הארץ והיא הייתה מאורסת לאפימתאוס. הם התחתנו וכמתנת חתונה קיבלו קופסה שכתובה עליה אזהרה: אסור לפתוח את הקופסה.

אפימתאוס שכח מהקופסה, אבל פנדורה לא יכלה להפסיק לתהות מה יש בתוכה, ולכן היא פתחה אותה. אבל שום דבר טוב לא יצא מהקופסה, אבל כל הרעות שבעולם יצאו.

מיתוס זה מסביר את מקור הרעות של העולם, ובנוסף, הוא שימש להעברת ההוראה שלכל המעשים יש השלכות.

1. דדלוס ואיקרוס (מיתוס רומי)

דדלוס היה אדריכל ואיקרוס היה בנו. המלך מינוס ביקש ממנו לעזור לבנות מבוך שבו הוא ינעל את המינוטאור. דדלוס הסכים לעשות את הבנייה ונסע לכרתים עם בנו, אבל כשהבנייה הסתיימה, מינוס נעל אותם במבוך כדי שאף אחד לא יידע איך לצאת.

עלה בדעתו של דדלוס שהם יכולים ליצור כנפיים מנוצות ודבש כדי לברוח. אב ובנו עשו את הכנפיים, לבשו אותן, ודדלוס הזהיר את איקרוס שעליו להיזהר מאוד, שכן שאם הוא עף גבוה מדי הדבש היה נמס עם השמש ואם הוא עף נמוך מדי הנוצות נרטבות עם המים מה יָם.

בהתחלה איקרוס ציית לאביו, אבל מאוחר יותר הוא החל לעוף גבוה מאוד. הדבש נמס, הכנפיים התפרקו, איקרוס נפל לים וטבע. דדלוס היה עצוב על מותו של בנו וקבר אותו באי שהוא קרא לו איקריה כדי לכבד אותו.

מיתוס זה שימש כדי להסביר את החשיבות של צייתנות וזהירה.

1. מקור השטן (מיתוס נוצרי)

לוציפר היה מלאך שחי עם אלוהים בשמים. אבל המלאך הזה היה גאה מאוד והוא מרד באלוהים, כי הוא רצה להיות כמוהו. הגאווה הייתה חטא חמור מאוד, ולכן אלוהים גירש אותו מגן עדן לנצח, ומאותו רגע הוא רכש את שמו של השטן (בעברית זה אומר יריב).

מיתוס זה מסביר את מקורו של הרוע, המיוצג על ידי השטן, בניגוד לטוב, המיוצג על ידי אלוהים.

1. מקור החטא (מיתוס נוצרי)

אדם, האיש הראשון עלי אדמות, וחוה, האישה הראשונה עלי אדמות, חיו בעדן, מקום טבעי יפה מאוד שבו לא היה חסר להם דבר. אדם וחוה יכלו לעשות מה שהם רוצים, מלבד לאכול פרי, כיון שאלוהים אסר עליהם.

יום אחד, הנחש, שהיה הייצוג של השטן, שכנע את חוה לאכול את הפרי האסור. חוה הבינה שהיא אוהבת את הפרי ושהוא גם נותן לה חוכמה, אז היא שכנעה את אדם לאכול גם אחד.

אולם, אלוהים הבין מה עשו אדם וחוה, גירש אותם מגן העדן וגזר עליהם להיות בני תמותה ולעבוד למען מזונם.

מיתוס זה מסביר את מקור החטא ומכונה "החטא הקדמון", שכן זהו החטא הראשון והוא, על פי הדת הנוצרית, חטא שעמו נולדים כל בני האדם.

1. עונש ההבל (מיתוס רומי)

לפי המיתוס הזה, היה בחור צעיר בשם נרקיס שהיה האיש הכי יפה בעולם. אנשים רבים התאהבו בו, אך הצעיר היה נבדל מאוד ולעג והתעלל באנשים שהצהירו כלפיו על אהבתם.

על התנהגותו, נרקיס נענש על ידי האלים על כך שהתאהב בבבואתו. פעם, הצעיר הלך ביער, הוא ראה נהר והלך לשתות מים. כשראה את בבואתו, התאהב בעצמו ולא יכול היה להפסיק להסתכל על עצמו.

לאחר זמן מה, מת הצעיר מרעב ובדידות.

המיתוס הזה מסביר את ההשלכות החמורות שיכולות להיות ליירות.

זה יכול לשרת אותך: