סיפור ילדים על ידידות

סיפור ילדים על חברות: הדוב והדבורים

פעם, ב יַעַר מרוחק ועלים, דוב שחי במערה תת-קרקעית, ממנה רק יצא לאכול. חייו היו בודדים ועצלנים, הוא הלך לאן שרצה ואכל מה שרצה, אבל שום דבר לא ריגש אותו יותר מדי. הוא היה, עמוק בפנים, דוב מעט עצוב.

באחד מאותם ימים, כשיצא מהמערה שלו מורעב, הבחין הדוב שבעץ סמוך נמצא חפץ שלא ראה מעולם. זו הייתה חלת דבש, עגולה כמו כדור, רוחשת כל כך הרבה חרקים בְּתוֹך. הדוב התקרב ובילה זמן רב ברחרח של חלת הדבש, לא ממש בטוח על מה מדובר. ואז יצאו הדבורים, כי ידעו שדובים, באופן כללי, נוטים לאהוב דבש.

היי, דוב! - אמרו, ביחד, מאות הדבורים שכשהן הסכימו, יכלו להצטרף לקולם ולדבר כאדם אחד - למה אתה מרחרח את חלת הדבש שלנו? האם זה שאתה רוצה לגנוב את הדבש שעולה לנו כל כך הרבה עבודה?

הדוב, שמעולם לא ראה דבורים כאלה לפני כן, היה מבולבל.

-מי אתה? מה זה הדבש הזה שאתה מדבר עליו? - הוא שאל אותם.

אתה לא מרמה אותנו, דובי. הם השיבו.

- אתה גר שם? למה שמישהו ירצה לפרוץ לבית שלך? הדוב התעקש, והרחרח שוב את הכוורת העגולה.

- לגנוב את הדבש שלנו, כמובן.

- ובשביל מה זה? הדוב רצה לדעת.

- אתה לא יודע למה מיועד דבש? הדבורים צחקו "מעולם לא ראינו דוב מטופש כזה!"

הדוב לא אהב שהחרקים הזעירים האלה צחקו עליו, וזה היה א בעל חיים גדול וחזק.

- איזה דבורים גסות! הוא שאג. "רק בשביל זה אני צריך להרוס את הכוורת שלהם!"

הדבורים הפסיקו מיד לצחוק, והראו את העוקצים שלהן לדוב.

"אם תשבור את הכוורת שלנו, אנחנו הולכים לנשוך את כולכם", הזהירו אותו.

אבל זה היה מאוחר מידי. במכה אחת בטפריו ניער הדוב את הכוורת ועשה קרע גדול שדרכו התחיל לזרום הדבש. חלת הדבש נפלה ארצה ונהרסה כליל. הדוב, ברפלקס, הרים את ציפורניו אל פיו והתענג על המעדן הזה שרק דבורים מסוגלות ליצור.

- ידענו את זה! הדבורים האשימו אותו "באת לאכול את הדבש שלנו!" עכשיו אתה הולך לשלם על מה שעשית!

ובלי לומר עוד מילה, הם עקצו ועקצו את הדוב עד שגרם לו לברוח.

הדוב בילה את שארית היום בהסתתר בפינה אחרת של היער, מחכה שהכאב מהנשיכות יירגע, אבל לא הצליח לשכוח את טעמו הטעים של הדבש. הוא לא הבין איך חיות קטנות כמו דבורים יכולות ליצור משהו כל כך טעים ובו בזמן לעקוץ כל כך בכאב. לבסוף החשיך והדוב רצה לחזור למערה שלו, אבל כשניסה הבין שהדבורים נכנסו למערה שלו ומנסות ליצור חלת דבש חדשה.

- עצור שם, דוב! אמרו לו: או שננשך אותך שוב כמו שמגיע לך.

– לא באתי להילחם איתך, דבורים, אלא לישון במערתי. חזור אל חלת הדבש שלך ובואו נעמיד פנים ששום דבר לא קרה - הצעת את הדוב.

- אנחנו לא יכולים לחזור אל חלת הדבש, דוב, כי הרסת אותה עם הטפרים שלך. אתה יודע כמה זמן לקח לנו לבנות אותו?

- לא אני לא יודע. אמר הדוב, שלמרות הכל היה דוב כנה, "אבל אני יודע שאם אאבד את המערה שלי זה יעצב אותי מאוד".

"זה כלום", הסבירו הדבורים, "בגלל שיש לך את המערה הזו, אנחנו צריכים לעשות את הבית במו ידינו". זו חלת הדבש השלישית שהיינו צריכים להכין.

- ומה קרה לקודמים? שאל הדוב.

- בני אדם השמידו אותם.

- אה, בני האדם! שאג הדוב, שכלל לא אהב בני אדם, "הם היו באים לכאן בעבר, אבל כשהם שומעים את השאגה שלי הם בורחים מפוחדים". הם לא הגיעו הרבה זמן.

- מזל, דוב. אנחנו לא יודעים לשאוג, אנחנו יודעים רק לעקוץ. אבל יש להם חליפות מיוחדות שמונעות מאיתנו לנשוך אותם, ואש כדי להעלות עשן ולהוציא אותנו בכוח מהחלת הדבש.

הדוב חשב לרגע ולבסוף היה רעיון.

תקשיבו, דבורים, מה דעתך שנחלוק את המערה?

- נשתף אותו? הדבורים הביטו זו בזו, מבולבלות.

- אני אדאג למערה כדי שבני אדם לא ייכנסו ותוכלו לחיות בשקט בפנים. אז אתה יכול לסלוח לי על חלת הדבש ששברתי בשבילך.

האם באמת היית עושה את זה בשבילנו?

- ברור!

הדבורים החלו לזמזם משמחה. הן היו דבורים נדיבות, חסרות אמון ככל שהיו.

- דובי, אם אתה חולק איתנו את המערה שלך, נחלוק איתך את הדבש שלנו. אנחנו כל כך מצטערים שנשכנו אותך וגם צחקנו עליך מלכתחילה.

למרות שהם לא יכלו לחבק או ללחוץ ידיים, הדבורים והדוב עשו שלום. מאז הם חלקו את המערה ואת הדבש, ולמדו להעריך את הטוב שיש לכל אחד להציע. ואם זה לא מספיק, הדוב לא הרגיש שוב בודד כל כך.

הפניות:

• "קריינות" ב ויקיפדיה.
• "חברות" ב ויקיפדיה.

מה זה סיפור?

ה סיפורים הם סיפורים קצרים, עם מעטים דמויות ועם עלילה אחת, שיכולה להתבסס על אירועים אמיתיים או בדיוניים. האם טקסטים סיפוריים עם טַעֲנָה פשוט יחסית, שבו הדמויות משתתפות בפעולה מרכזית אחת. גם המקומות מוגבלים: האירועים מתרחשים לרוב בלא יותר ממקום אחד או שניים.

לעקוב עם: