סיפור על המהפכה המקסיקנית

סיפור על המהפכה המקסיקנית

מקסיקו, 1910: המהפכה הראשונה של המאה ה-20

המאה ה-20 עשתה את צעדיה המפחידים הראשונים, מבלי לחשוד בגורל הסוער שעומד בפניה בקרוב במדינות רבות ושונות. אחד הראשונים היה מקסיקו, שבשנת 1910 התעוררה מהחלום הפוזיטיביסטי הארוך שהיה הפורפיריאטו: שלושה וחצי עשורים שבהם סמכותיות, רדיפה פוליטית וחברתית, התקדמות טכנולוגית וצמיחה תעשייתית. מקסיקו נקטה צעדים חשובים לקראת פיתוח, אבל תמיד עם הגב אל הרוב העני והשולי, במיוחד באזורים הכפריים.

כך, כאשר בשנת 1910 הודיע ​​המנהיג פורפיריו דיאז כי לא יתמודד לבחירה מחדש לתפקיד הנשיא אלא יפנה את מקומו לחילופין של דֵמוֹקרָטִיָה, התעוררו קולות חדשים כדי לעדר את האנשים לקראת ההצבעה.

העיקרי מכולם היה זה של פרנסיסקו הראשון. מאדרו, איש עסקים ובעל קרקעות שסייר במקסיקו ולקח את המסר שלו נגד הבחירות מחדש והאנטי פורפירי לכל פינה, מה שזיכה אותו במעצר בלתי צפוי בסן לואיס פוטוסי, תחת האשמות של "ניסיון מרד" ו"זעם נגד רָשׁוּיוֹת". מועמד האופוזיציה המועדף היה בכלא כאשר נערכו הבחירות, בהן נבחר דיאז לתפקיד, תוך שהוא מסגיר את דברו.

עם זאת, מאדרו ברח מהכלא לארצות הברית, מדינה שלא הסתדרה כל כך טוב עם הפורפיריאטו. בסן אנטוניו, טקסס, הכריז מאדרו על תוכנית סן לואיס: זימון לעם המקסיקני לאחוז בנשק ולהדיח את דיאז, שכמובן לא התכוונה לעזוב את השלטון. קריאתו נשמעה באזורים שונים במדינה, אך המרד החל בצפון: סיודאד חוארז, בצ'יוואווה, הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי המורדים. ה

מהפכה מקסיקנית התחיל.

תבוסת כוחותיו של דיאז בסיודאד חוארז העידה על חולשת ממשלתו, ועם החתימה על הסכמי שלום בין מורדים ושליטים, הידועים בשם הסכמי סיודד חוארז, הפורפיריאטו הגיע סוֹף.

הקאודילו הסכים להתפטר מהנשיאות ולחיות את שארית ימיו בגלות, בצרפת, והותיר נשיא זמני להכריז על בחירות חדשות. אבל הנשיא הזמני, פרנסיסקו לאון דה לה בארה, רצה לאלץ את המורדים להניח את נשקם, וזה הוביל אותו לעימות מתמשך עם מדרו ועם אחרים. מנהיגים מהפכניים של אוכלוסיות כפריות כמו אמיליאנו זפאטה, שדרשו מימוש מיידי של ההבטחות לשינוי חברתי שהעניק מאדרו בתוכניתו של סנט לואיס.

התחזית הייתה מסובכת. לממשלת הזמנית היה קבינט רב מאוד, עד כדי כך שלא יכלה להסכים על שום דבר, ונוכחות המורדים בשטח הייתה פגיון שנלחץ לצידה.

כך, תוך ניצול העובדה שמדרו ניסה להתייעץ עם זפאטה בקואוטלה באמצע ב-1911 שלח הנשיא הזמני את הצבא, בפיקודו של ויקטוריאנו הוארטה, לפייס בכוח את זפאטיסמו. טעות זו תעלה למדינה שנים רבות במלחמה הקרובה. זאפאטה הרגיש שהוא נבגד לא רק על ידי הממשלה אלא על ידי מדרו, אסף את כוחותיו בהרים שבין פואבלה לגררו, והכריז על הולדת צבא השחרור של הדרום.

ממשלת מדרו

בעיצומו של האקלים הסוער הזה, נערכו הבחירות הנחוצות לנשיאות ב-1911, ופרנסיסקו הראשון. מאדרו לנסוע לארץ. בהגשמת ייעודה נגד הבחירות, שינתה ממשלתו את החוקה כדי למנוע את הנצחיות בשלטון של כל מנהיג. בנוסף, ממשלת מדרו הציעה את השינוי של המדינה, ולשם כך העבירה את השלטון לידי מושלים חדשים והתרחקה ממודל פורפיריאטו של המדינה.

עם זאת, יומיים לאחר כניסת מדרו לשלטון, ממשלתו לא הייתה ידועה לזפאטה, שהכריז נגדו את תוכנית איילה. במסמך זה הואשם מאדרו בהיותו דיקטטור, בבגידה במטרה המהפכנית וברצון העממי, והציע נישואין לפסקואל. אורוזקו (או, אם לא, זפאטה עצמו) כמנהיג המקסימלי של המהפכה, תואר סמלי שעד אז החזיק בעצמו. עֵץ.

תגובת הממשלה הייתה לנסות לדכא את זפאטיסמו, כפי שעשתה הממשלה הזמנית בעבר, אך ללא הצלחה. הסכסוך בין מאדרו לזפאטה נשאר בעוצמה נמוכה לאורך 1912, מה שזיכה את הנשיא דאז באי-הסכמה של הגדולים. בעלי קרקעות, על אחת כמה וכמה כאשר במרץ אותה שנה הלך פסקואל אורוזקו בדרכו של זפאטה, התעלם מהממשלה והכריז על תוכנית אמפקדורה (או תוכנית אורוזקוויסטה). במסמך זה הם מתחו ביקורת על הממשלה והציעו צעדים של רפורמה פוליטית, אגררית ועבודה מתקדמים הרבה יותר מאלה שהיו קיימים בתחילה בתוכנית סן לואיס.

בצד הנגדי, האנטי-מהפכני, היו גם התקוממויות נגד מאדרו. בשנת 1911 הכריז ברנרדו רייס על תוכנית דה לה סולדד מסן אנטוניו, טקסס, על ניסיון להתעלם ממשלתו של מאדרו ולקחת נשק נגדו, שלא זכתה לתמיכה עממית והובילה אותו לכלא.

מאוחר יותר, באוקטובר 1912, אחיין של פורפיריו דיאז, פליקס דיאז, עם אותן תוצאות. עם זאת, בתחילת 1913 התרחש הניסיון השלישי, הפעם מוצלח: מה שמכונה "עשר טראגי", הפיכה שהפילה את ממשלת מדריסטה.

הדיקטטורה של ויקטוריאנו הוארטה

ההפיכה הייתה עקובה מדם ויעילה. תוך עשר שעות בלבד קמו הכוחות האנטי-מהפכניים וצעדו לעבר טלטולקו ולקומברי, על מנת לשחרר גם את ברנרדו רייס וגם את פליקס דיאז.

הוארטה, שהיה חלק מהמזימה, התמסר למניעת ניסיונות להשליט סדר, וסיים חתימה על הסכם המצודה עם פליקס דיאז, בנוכחות שגריר ארה"ב במקסיקו, הנרי ליין ווילסון. כעת הם לא יפסיקו עד שיסיימו את ממשלת מדרו.

נתפסו על ידי המורדים, מאדרו וסגן הנשיא שלו נאלצו להתפטר וכמה ימים לאחר מכן, הם נשלחו לכלא המחוזי הפדרלי. עם זאת, לפני שהגיעו לכלא, הם נרצחו בהוראתו של הוארטה. האחרונים קיבלו אז את הפיקוד על המדינה והקימו דיקטטורה שמרנית, יד ביד עם בעלי האדמות הגדולים, הכנסייה הקתולית וכמעט כל מושלי המחוז.

עם זאת, הגעתו הבלתי לגיטימית של הוארטה לשלטון שחררה התקוממויות חדשות בצפון המדינה, הפעם בפיקודו של ונוסטיאנו קרנזה, מושל מדינת קואהילה באותה תקופה. תנועת המורדים החדשה הזו קראה לעצמה "הצבא החוקתי" ודבקה בתוכנית גוואדלופה, שהוכרזה ב-26 במרץ 1913. מטרתו של האחרון הייתה לשים קץ לממשלת הוארטה ולהחזיר את הדמוקרטיה והחוקיות במדינה.

יחד עם קרנזה, פלוטארקו אליאס קאלס ואלוורו אוברגון קמו בסונורה, בין מנהיגים מהפכנים אחרים, וכך קרה גם ב צ'יוואווה, היכן שאספה דמותו של פרנסיסקו "פאנצ'ו" וילה את המהפכנים, לא מרוצה מהצטרפותו של פסקואל אורוזקו לממשלת חלקת ירקות. חשוב גם להזכיר שוב את זפאטה, שלא היה מודע לממשלה החדשה והתנגד לה מלכתחילה, למרות שמעולם לא חבר לאנשי החוקה.

מפנה חדש

הממשלה האמריקאית החדשה, בראשות וודרו ווילסון, לא הייתה אוהדת לממשלת הוארטה או לשיטות עלייתה לשלטון, וזה הוביל ב-1914 ל משבר דיפלומטי ששימש כיסוי להתערבות חדשה של ארה"ב בארצות מקסיקו, הפעם בתמיכה בקרנזה ובצבא חוקתי.

כוחות הצי האמריקאי כבשו את נמל וראקרוז באפריל 1914, וזה מנע הגעת נשק. קנה באירופה משורות הוארטיסטה והטה את מאזן הסכסוך המקסיקני לטובת הכוחות המהפכניים. עובדה זו סימנה את תחילת סופה של דיקטטורת הוארטה: ביוני הצבאות המהפכניים כבר התקדמו מאוד מצפון הארץ, ובסוף אותו חודש לקחו את זקטקס, מה שרמז על תבוסה מסחררת לכוחות huertistas.

ב-14 ביולי, הוארטה ברח מהבירה והציג בפני הקונגרס את התפטרותו. הוא נמלט ממקסיקו לקובה ומשם לארצות הברית, שם נעצר ועוכב באל פאסו, טקסס, עד מותו. הצבא החוקתי, אם כן, כבש את הבירה והקים ממשלה מהפכנית חדשה, שתוכניתה יש לקבוע פוליטי בין החיילים המהפכנים בקונגרס של אגוסקליינטס, שנערך ב-1 באוקטובר, 1914.

שברים חדשים במחנה המהפכני

לאחר שהובס אויבם המשותף, המתיחות בין המנהיגים המהפכניים לא חיכו. וילה, קרנזה וזפאטה ייצגו מגזרים שונים ולעיתים סותרים בהתנהלות המדינה, ואמנת אגואסקליינטס לא הצליחה למצוא קריטריון משותף.

בעוד וילה וזפאטה קראו להתפטרותו של קרנזה מהנהגת התנועה המהפכנית ו הציע לנשיא אואליו גוטיירז, האחרון סירב ושקול את הממשלה האמורה לֹא חוּקִי. מעשה חדש במלחמת האזרחים החל ועתה העמיד את הכוחות המהפכניים זה מול זה.

וילה וזפאטה חתמו על הסכם קוצ'ימילקו בדצמבר 1914, שהיה בעצם הברית נגד פרנקו, ויחד הצליחו כוחותיהם לכבוש את מקסיקו סיטי בינואר שנה הבאה. בינתיים, קרנזה שלט דה פאקטו שאר המדינה, לאחר רפורמה בתוכנית גוואדלופה.

ב-2 באוגוסט הוא אסף את כוחותיו והוביל אותם לקראת כיבושה מחדש של מקסיקו סיטי, אך בכך לא הסתיים הסכסוך, שנמשך לאורך כל שנת 1915. בסוף אותה שנה, נשיא ארצות הברית העניק לממשלת קרנזה את הכרתו, שכן בכל פעם היה ברור יותר העליונות של חייליו על אלו של וילה וזפאטה, שאפילו לא היו מסוגלים לעבוד כמו שצריך. מְתוּאָם.

לקראת סוף 1916, קרנזה כבר היה המנצח הווירטואלי של הסכסוך, ובאמצעות סמכות זו, זימן קונגרס מכונן כדי לנסח חוקה מקסיקנית חדשה. קונגרס זה התקיים עד תחילת 1917. ואף על פי שהוויליסטים והזאפטיסטים לא השתתפו בהתבססות זו של האומה, דרישותיהם נלקחו איכשהו בחשבון. בשנת 1917 הוכרזה החוקה החדשה, הצביעו על עמדות שלושת המעצמות הציבוריות ועם 98% מהקולות נבחר קרנזה לנשיא.

סוף המהפכה המקסיקנית?

עבור היסטוריונים רבים, 1917 מסמנת את תחילת הסוף של המהפכה המקסיקנית, עם ממשלת קרנזה. זה לא אומר שזו הייתה תקופה שלווה: היו התקוממויות מהפכניות ונגד מהפכניות חדשות, בראשות פליקס דיאז עצמו. ולמרות שב-1919 חיילי קרנזה הונו והתנקשו בזאפאטה, ושימו קץ לתנועת המורדים שלו, קרנזה שלט רק עד 1920.

לאחר שידע כי כהונתו מתקרבת לסיום, קרנזה היה שקוע בתככים פוליטיים כדי להסיר את אלווארו אוברגון מהשלטון ולהעדיף את יורשו הנבחר, איגנסיו בוניאס. הוא ניסה, למשל, להאשים את אוברגון בקשירת קשר ובכך הצליח לגרום לפלוטארקו אליאס קאלס ואדולפו דה לה הוארטה להתקומם נגדו ולהכריז על תוכנית אגואה פריטה. מובס על ידי המורדים, קרנזה ניסה להימלט מהבירה וארב ונהרג בפואבלה במאי 1920.

אותו גורל ציפה לפרנסיסקו "פאנצ'ו" וילה ב-1923, בתקופת ממשלתו של אלווארו אוברגון. שלושת המנהיגים המהפכנים הגדולים מתו. למרות שנחזו מעשי טבח חדשים בגורלה של מקסיקו, עם מלחמת כריסטרו שזעזעה את המדינה בתקופת נשיאותו של פלוטארקו אליאס קאלס, זה האחרון הוא שהכריז במדויק על מות זמנם של המנהיגים המהפכנים ועל תחילת עידן המוסדות. ב-1929 נוסדה מפלגת המהפכה המקסיקנית; אבל האחרון יכול להיחשב גמור.

הפניות:

• "קריינות" ב ויקיפדיה.
• "המהפכה המקסיקנית" ב ויקיפדיה.
• "המהפכה המקסיקנית: ממה היא מורכבת ומי היו המנהיגים העיקריים" ב BBC News World.
• "המהפכה המקסיקנית" ב האנציקלופדיה בריטניקה.

מה זה סיפור?

סיפור או תִנוּי הוא אוסף של אירועים אמיתיים או בדיוניים המאורגנים ומתבטאים באמצעות שפה, כלומר, א כַּתָבָה, א כְּרוֹנִיקָה, א רוֹמָן, וכו. סיפורים הם חלק חשוב מהתרבות, ולספר ו/או להקשיב להם (או, פעם אחת כתיבה, קריאתם) מהווה פעילות אבות, הנחשבת בין הראשונות והחיוניות שבהן תַרְבּוּת.

לעקוב עם: