הגדרה של תודעה מעמדית

בהקשר של מסורת המחשבה שיזם הפילוסוף קרל מרקס (1818-1883), הרעיון של תודעה מעמדית עושה מתייחס למידת ההבנה שיש לעובדים לגבי השתייכותם בפועל למעמד חברתי - כלומר, השתייכותם למעמד חברתי. המעמדות המדוכאים - על פי התפקיד שהם תופסים בתוך המשטר הכלכלי של החברה, המובנים לשני מעמדות חברתיים אנטגוניסטי.

תנאי חיים ומצפון חברתי

מרקס מציין כי התנאים החומריים לקיומם של בני האדם, כלומר, ה מצב ייצור של חייו החומריים, הקונקרטיים, מעצבים את חייו הרוחניים בכלל. מנקודת המבט של חוֹמְרָנוּת היסטורית קלאסית, שפותחה על ידי מרקס יחד עם פרידריך אנגלס (1820-1895), המבנה הכלכלי מתנה את מבנה העל החברתי, מְדִינִיוּת ותרבות. לכן, לא מצפונם של גברים הוא הקובע את הווייתם החברתית, כלומר את האופן שבו הם מהווים יחסים חברתיים; אך להיפך, התודעה שלהם נקבעת על ידי יחסים כאלה (אשר, בתורם, מעוצבים על פי ארגון הייצור החומרי של החיים).

האופן שבו תנאי החיים החומריים ותודעתם של הנושאים קשורים הוא דיאלקטי, כלומר שני האלמנטים משפיעים באופן הדדי זה על זה ככל שהסיפור מתקדם, ואיתו גם על חברות. במובן זה, יש לציין כי מרקס אינו תומך באופן חד צדדי בדטרמיניזם של המבנה הכלכלי על פני מצפונם של בני האדם והארגון הפוליטי-תרבותי שלהם.

למרות שתנאי הייצור ו שִׁעתוּק של החיים האמיתיים (הגורם הכלכלי) מהווים את הבסיס החברתי, המרכיבים העל-מבניים - כלומר הצורות הפוליטיות והמשפטיות שמאמץ המאבק המעמדי - הם גם מפעילים את ההשפעה שלהם על מהלך ההיסטוריה, ולעתים קרובות קובעים את האופן שבו הסתירה בין המעמדות באה לידי ביטוי באופן קונקרטי. חֶברָתִי. לפיכך, פעילותם של גברים אינה נקבעת באופן מוחלט על פי מצבם הכלכלי, אבל הם עושים את שלהם ההיסטוריה שלהם בהתבסס על האמצעים החומריים שיש להם, בהשפעת פוליטי ו רַעיוֹנִי.

מעמד חברתי ותודעה מעמדית

מבחינה היסטורית, חברות עוצבו בהתאם לאופן שבו מאורגנים היחסים החברתיים במדינה תהליך פרודוקטיבי, שבתוכו ממלאים הנושאים תפקידים שונים. תפקידים כאלה קובעים את ההשתייכות למצב חברתי ספציפי - כלומר ל-א כיתה חברתית—; לפיכך, תחת אופן הייצור הקפיטליסטי, החברה מחולקת לשני מעמדות לוחמים גדולים: מצד אחד, בעלי אמצעי הייצור (ה בּוּרגָנוּת) ומצד שני, הפועלים (הפרולטריון), שהם רק בעלי כוח העבודה שלהם וחייבים למכור אותו תמורת משכורת.

עכשיו, בהפקה, לא רק ישות חברתית של הנושאים מוגדרת, שדרכה לא רשום בתוך מעמד כזה או אחר, אלא, באותו זמן, תודעה חֶברָתִי. התודעה האמורה היא, אם כן, תוצר של תרגול (בעיקר, של תרגול פרודוקטיבי), וכתוצאה מכך, היא נמצאת בטרנספורמציה קבועה.

לפיכך, היסטורית, מיקומם של הנבדקים בתהליך הייצור תנאי את תפיסה שיש להם על עצמם ביחס לכלל ועל החברה בכלל. אז ה פְּסִיכוֹלוֹגִיָה של יחידים, רגשותיהם, דרכי החשיבה והתפיסות שלהם לגבי החיים, מעוצבים על ידי הבסיסים החומריים ויחסי הייצור. תחת השיטה הקפיטליסטית, יחסים כאלה נקבעים בהתאם לרכוש הפרטי של אמצעי הייצור (כמו גם תוצר העבודה של העובדים, שנותר בידיהם של בּוּרגָנִי).

עבור מרקס, באופן זה, התודעה המעמדית של הפרולטריון מורכבת מהתודעת האינטרסים שלו כמעמד חברתי, כמו גם מהעובדה שאלו נוגדים את האינטרסים. של המעמד הבורגני, עד כדי כך שכדי שהבורגנות הקניינית תשיג את מטרתה למקסם רווח, ניצול גדול יותר של המשאבים הוא בלתי נמנע. עובדים.

האופן שבו מתייחס הפילוסוף למודעות העובדים לתנאיהם החומריים ולצורך להתארגן כדי לכבוש כוח פוליטי ואז לבטל יחסי דיכוי, זה ממושג המעמד ועד כֵּן. כל עוד הפרולטריון אינו מהווה מעמד לעצמו, מודע לתנאיו ולאינטרסים הכלכליים שלו, הוא מקבל את אלו של הבורגנות, תחת צורות האידיאולוגיה השלטת.

הפניות

Ríos, A., & Leninista, P. ג. M. תודעה מעמדית בתורת קרלוס מרקס. אחדות ולחימה, 35.