חשיבות הפוסטמודרניות

הגישות הפילוסופיות והתרבותיות של הפוסטמודרניות מאפשרות לנו להבין את חזון עולמם של אינדיבידואלים רבים. ישנן דרכים מסוימות של חשיבה, חיים ויצירה שהן התוצאה ההגיונית של שלב היסטורי זה.

חלק מה התחלה הגנרלים של הזרם האינטלקטואלי והתרבותי הזה יכולים להיות הבאים: אין אמיתות מוחלטות והכל יחסי, עלינו להיזהר מכל אוטופי או אוטופי. דת עם הבטחות לשחרור, אמון מופרז בתבונה האנושית היא אשליה שווא והרעיון של התקדמות בלתי מוגבלת של האנושות הוא תוצר פנטזיה שלנו משאלות.

התוכניות המנטליות הללו ואחרות כמוהן הן באמת פוסט-מודרניות ועם כולן מבטאות א דחייה של כל הצעה, בין אם היא פוליטית, תרבותית או דתית, השואפת לשחרור ההוויה. בן אנוש

בצורה פשוטה, ניתן לאשר שהאדם הפוסט-מודרני מתרחק מאלוהים ובוטח בהיגיון, מאמץ עמדות אינדיבידואליסטיות כדי למקם את עצמו בעולם הסובב אותו והוא מוצא את עצמו מבולבל מול ריבוי הזרמים ורעיונות.

עבור הגורואים של הפוסטמודרניות, המודלים של העבר הוכיחו את כישלונם

לאחר מלחמת העולם השנייה האנושות כולה עמדה בפני אכזבה כללית. במילים אחרות, שום אידיאל או עיקרון דתי לא שימשו למניעת מותם של מיליוני אנשים.

כתוצאה מהכשל הקולקטיבי הזה, הפוסטמודרניסטים טוענים שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כ יחידים זה ליצור את "הסיפור הקטן" האישי שלנו ולשכוח מכל "סיפור גדול" (קוֹמוּנִיזם, קָפִּיטָלִיזם, נַצְרוּת או כל תפיסת עולם גלובלית אחרת).

ריבוי, רב תרבותיות ותרבות נגד

עבור פוסט-מודרניסטים אין דרך קבועה לאנושות, אלא ישנן דרכים רבות כמו שיש נקודות מבט אינדיבידואליות וקולקטיביות. זה מרמז שבמקום להאמין בדוגמה כללית שמסבירה את המציאות בכללותה (לדוגמה, אמונות דתיות או פוליטיות), בן אדם הוא מתמודד עם עולם מורכב ומגוון המאפשר לו ליצור קיום מרובה שבו הכל הולך.

רב-תרבותיות היא עוד אחת מההשלכות של הפוסט-מודרניות. בתחומים אקדמיים וחברתיים רבים, רווח הרעיון שלכל האמונות והתרבויות יש את אותו תוקף, לכן, אין זה הגיוני לפנות לערכים אוניברסליים או למודל תרבותי הגמוני שיש לכפות על השאר.

בין שנות ה-50 ל-1970 קמו זרמים נגד תרבותיים מגוונים מאוד: היפים, ביטניקים, פאנקיסטים, תרבות מחתרת וכו'. איכשהו כולם מבטאים משהו משותף: העולם המודרני בהשראת האידיאלים של אִיוּר הוא מת ועלינו לבנות חלופות חדשות.

תמונה. פוטליה. nuvolanevicata