חשיבותה של פטגוניה המורדת של 1974

הייתה זו מחאת עובדים שפותחה במחוז סנטה קרוז, בין 1920 ל-1921, ובשל הדיכוי העז שהממשלה הורתה עליה, באותו זמן, בידיו של היפוליטו יריגויין הרדיקלי, הפך לאירוע הטראגי ביותר הקשור למחאת האיחוד הארגנטינאי במהלך תהליך דֵמוֹקרָטִי.

שביתת העובדים העקובת מדם של הדמוקרטיה הארגנטינאית במאה ה-20

ידוע גם בשם פטגוניה טראגית, מכיוון שהיא התרחשה באזור פטגוניה, והותירה כשלושת אלפים עובדים כאיזון, נטבחו על ידי כוחות הסדר, המשטרה הפדרלית וצבא ארגנטינה, שהתערבו להשבת הסדר ופעילות המפעל נֶעצָר.

ירידת המחיר והביקוש לצמר האיצה את המשבר בתקופה שבין המלחמות

המשבר החל בשביתה שהפעילו העובדים המסורים לייצור צמר בשל תנאי העבודה הרעועים והניצול להם היו נתונים על ידי מעסיקיהם.

סופה של מלחמת העולם הראשונה השפיע קשות על כך תַעֲשִׂיָה שהיה היצואן העיקרי של צמר לאנגליה.

הביקוש המועט סיבך את הרווחים של הסוחרים, של בעלי החוות, אבל בעיקר את זה של עובדי צמר ופועלי כפר שהם אלו שבדרך כלל סובלים הכי הרבה מההתאמות של הבוסים שלא רוצים להתפטר רווחים.

ניצול שיטתי שפרץ במלחמה בין פועלים לכוחות הביטחון של האומה

ימי העבודה להם היו נתונים לאונין, 16 שעות, ששולמו בשכר מינימום שגרם להם לסבול מתנאי מחיה אומללים, והם יכלו לנוח רק בימי ראשון.

מצב העניינים האמור העלה את רוחם של העובדים שהחליטו למחות בשביתה.

נשיא המדינה ב תרגיל, Hipólito Yrigoyen, תחת לחץ פנימי וחיצוני חזק מאוד, הורה לכוחות הביטחון ולמושל של הטריטוריה הלאומית של סנטה קרוז, Edelmiro Correa Falcón, שהם מבצעים הרתעה מהירה ומשחזרים לעבוד את שובתים.

נחושים ומחויבים לחלוטין לפעולתם, המפגינים התנגדו והגיבו, בפחות משאבים כמובן, והדבר הניב טבח עם אלפי נפגעים בקרב העובדים.

קישורי עובדים לאנרכיה ולקומוניזם

המפגינים השתייכו להסתדרות העובדים האזורית של ארגנטינה (FORA), ילידת 1901, שהייתה בעלת השפעה ניכרת עד שנות ה-30.

הוא הרים את דגל האנרכו-קומוניזם, זרם שקידם את חיסול המדינה, עבודת השכר, רכוש פרטי, ובמקום זאת הציע לעובדים להחזיק באמצעי הייצור ולחלוק אותם.

בסנטה קרוז, ל- FORA, באותה תקופה, היה סניף בעיר ריו גאלגוס, בניהולו של אנטוניו סוטו, שהיה זה שריכז ותעל את התביעה בפני הרשויות.

הסירוב לשמוע את הטענות הדגיש את הדרמה

בין הדרישות שביקשו: יותר מקום לנוח, לא לעבוד בשבת, יש חבילה של נרות, שכר מינימום של 100 פסו, שיפור מנת המזון וקבלת FORA כנציגה הִתאַחֲדוּת.

החברה הכפרית סירבה להיענות לבקשות והשביתה הכללית הייתה עובדה.

לכפייה שהפעילו השלטונות נגד המפגינים, הם הגיבו באותו אופן, וביצעו פיגועים חמורים נגד המשטרה, בעלי הקרקע ובני משפחותיהם.

עם התקדמות הסכסוך והאלימות, נעשה ניסיון להגיע להסכמה בין הצדדים שמעולם לא יצאה אל הפועל והסכסוך האיגודי נותר מתוח במשך חודשים ארוכים.

סיפור סרט

האירוע, בנוסף לטרגדיה שייצג, נשאר נוכח בקרב הארגנטינאים של הדורות הבאים בשל הבילויים שהיו לו גם ב- סִפְרוּת כמו בסרטים.

המחבר ו הִיסטוֹרִיוֹן אוסבלדו באייר הארגנטינאי פרסם את הסיפור במספר כרכים ב-Los vengadores de la Patagonia trágica, בין השנים 1972 ל-1974.

ובשנת 1974 יצא הסרט, La Patagonia rebelde, בכיכובם של פדריקו לופי, Héctor Alterio, Pepe סוריאנו ולואיס ברנדוני, על פי תסריט של הקטור אוליברה (גם במאי), פרננדו איילה והוא עצמו באייר.