חשיבות תורת המיתרים

פיזיקאים תיאורטיים מנסים ליצור מודלים כלליים או תיאוריות המקבצות את הכוחות השונים השולטים ביקום. זהו צורך רעיוני להבין את היקום בכללותו. ההצעה המתקדמת ביותר בהקשר זה היא דווקא תורת המיתרים.

זו לא תפיסה מאושרת לחלוטין ועם האישורים המתאימים לה. ניסיוני, מכיוון שקיימת אפשרות שהתאוריה האמורה אינה תואמת את האמת של עובדות.

מצד שני, תרומה זו היא פשוט מסגרת תיאורטית או פרדיגמה המקיפה שורה של התחלה.

עקרונות כלליים

בשנת 1968 פיזיקאי איטלקי ב-CERN בשם גבריאל ונציאנו ראה שניתן להסביר את הכוח החזק הקושר את הפרוטונים והנייטרונים בגרעין האטום באמצעות משוואה מתמטיקה 200 שנה שכבר גובשו. עם המשוואה הישנה הזו כבר אפשר לאשר שכל חלקיקי היקום מאוחדים על ידי חוטים של נושא, כלומר, כמה מחרוזות.

המיתרים רוטטים בצורה כזו שנוצרים החלקיקים שאנו מכירים (בעצם פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים). תפיסה תיאורטית זו הפכה פופולרית בשנות ה-80.

עם הפרדיגמה החדשה, כל החלקיקים ביקום מובנים מתוך רטט של אלמנט בסיסי יחיד, המיתרים. סוג הרטט של אותו גורם להתנהגות כזו או אחרת במצב החומר.

ב שפה בשפה הרווחת אפשר לומר שהחוטים האלה הם כמו מיתרים של כינור, שמייצרים תו מוזיקלי כזה או אחר בהתאם לאופן שבו הם נעים. בדרך זו, דרך הבנת היקום הופשטה בצורה מאוד משמעותית.

מודל מדעי המאפשר לאחד את תורת היחסות ופיזיקה קוונטית

תורת המיתרים הפכה לניסוח כללי או לתיאוריה של הכל. לפיכך, ניתן לתאר באותה מסגרת כל תופעה ביקום, החל מתנועות של חלקיקים תת-אטומיים ועד לתנועות של כוכבי לכת.

למרות ההתקדמות בהסבר חוקי היקום, לתיאוריה זו יש כמה מגבלות או חולשות. ראשית, מיתרים זעירים לאין שיעור וקטנים פי מיליארדים מפרוטון. המשמעות היא שהדרך היחידה לתפוס את החלקיקים הללו היא באמצעות מתנגש שתוכנן במיוחד למטרה זו. המשמעות היא שכדי לראות מיתר, יהיה צורך במאיץ חלקיקים בגודל של מערכת השמש עצמה.

מצד שני, כדי שהתיאוריה תהיה הגיונית במלואה, יהיה צורך שהמציאות תהיה בסך הכל אחת עשרה ממדים, וזה בתורו אומר שיש כמה ממדים שאנחנו לא רואים או יודעים אבל אנחנו כן קיימים.

בקיצור, מתורת המיתרים יש לנו הסבר על מנגנוני היקום, אבל ההצעה עדיין לא פותחה במלואה.

תמונות Fotolia: Donnasterns, GiroScience