החשיבות של קמיע (מראה)

בקולנוע או ב טֵלֶוִיזִיָה יש מושג שמייצג מצבים חריגים ולעתים קרובות הוא משאב מעניין להפוך את הסרט, הסדרה או התוכנית למשהו שהציבור יכול להתייחס אליו ב דרך נוספת. אנחנו מדברים כאן על הקמיע, אלמנט שמוכר מעט אך בשימוש נפוץ.

הופעה חולפת של ידוען בסרט או בסדרה, כזו היא המקרה של סטן לי בכל הרפתקה של מארוול על המסך הגדול.

כדי להבין באמת מהו קמיע, עלינו להתחיל בתיאורו או בהגדרתו מאפיינים למועד מאוחר יותר פחית לראות איזה ערך יש לזה. ניתן לתאר את הקמיע כאקט שבו במאי או מפיק של סרט, סדרה או תוכנית טלוויזיה מזמין את הקהל להשתתף. הִיסטוֹרִיָה מתמשך למישהו מפורסם שמשחק בדרך כלל בעצמו.

הקמיע מייצג אז העוויה או קריצה שנעשית לקהל שבוודאי מכיר את האדם המדובר. שאלה ומופתע לראות את זה מוכנס לסיפור שבו שחקנים אחרים מפורסמים לא פחות משחקים את התפקידים של ספרות בדיונית. הקמיע הוא משאב המעניק בעיקר חן וספונטניות לעלילה. הערך שלו בדרך כלל לא קשור לדמויות שבאמת יכולות להשפיע על הסיפור משתי סיבות: מצד אחד, כי מובן שהאדם המפורסם הזה אינו חלק מהעלילה ומצד שני כי הדמות הזו מוזמנת רק להופיע או לקבל קצת דו שיח קַטִין.

למה לפנות לקאמי

אין הסבר חד משמעי או חד משמעי מדוע הקמיע יכול לשמש כמשאב. זה קשור יותר מכל לעובדה של הוספת עושר וערך ליצירת סרט או טלוויזיה. במובן זה, הקמיע יכול להתרחש משתי סיבות עיקריות: מקובל שהאורח שמתנהג כמו עצמו רוצה להשתתף בעלילה גם בגלל שהוא צופה או כי הוא אוהב את הסיפור ומצד שני, ייתכן גם שהוא חלק מההפקה ושהוא רוצה להופיע באמצע הִיסטוֹרִיָה.

כפי שעשו במאים רבים (למשל אלפרד היצ'קוק, סטנלי קובריק, מרטין סקורסזה ואחרים) עשו קמיעות כדמויות משניות שלא שמים לב אליהן ברקע או עם תפקידים בלי דו שיח. אותו הדבר נעשה על ידי שחקנים ושחקניות שיכולים להופיע בפרקים מיוחדים של סדרות עושה של עצמם כאילו עברו במקרה במקום ולפתע נכנסו לסיפור מֶרכָּזִי.

תמונות: Fotolia. דניסימונוב–קונקולה