החשיבות של ללמוד לסלוח

כאשר אנו סולחים למישהו, אנו מבצעים פעולה כפולה: אנו מתנצלים בפני האחר על הטעות או העבירה שביצע כלפינו ובמקביל, אנו משתחררים מתחושת הטינה. זה מעשה של נדיבות ושל אנוכיות.

אנו נדיבים כי אנו ממזערים את חשיבות העבירה שהתקבלה ומציעים הזדמנות שנייה ובמקביל, אנוכי במובנים הטובים ביותר, כי אנחנו מקבלים את ההחלטה לשחרר את הטינה הפנימית, וזו תחושה שעושה נֵזֶק. בקיצור, עובדת הסליחה טובה לזולת ולעצמו.

דרך לרפא פצעים

אם בין שניים אֲנָשִׁים קיים סכסוך המלווה בתוכחות ועבירות הדדיות, מצב זה יוביל כצפוי לתחושת טינה של אחד משני הצדדים או עבור שניהם. באחרים מילים, נוצר פצע רגשי. כדי שהפצע הזה יחלים, יש צורך בסליחה.

כאשר אנו סולחים, אנו מביעים את הרצון ליצור מחדש קשר ומנסים למנוע מאירוע מהעבר לזהם את העתיד. אולם אין זה אומר שהעבירה נשכחת, שכן לא ניתן למחוק את מה שקרה מהזיכרון. המעשה הוא כן ואותנטי כל עוד אינו מלווה בטינה פנימית.

כשיש סליחה, בדרך כלל מעורבים שני גיבורים: זה שפוגע והקורבן של עבירה. הקורבן יכול להחליט בחופשיות אם להציע את סליחתו.

לפעמים, העבריין הוא זה שמבקש מהקורבן סליחה. במקרה האחרון, יש לצרף את הבקשה בתשובה כנה וברצון לתקן את הנזק שנגרם.

דילמה אתית

האם ניתן לצפות שנפגעת אונס תציע את סליחתה לאנס? האם כל סוג של עבירה ניתנת למחילה? האם יש טעם לבקש סליחה אם אדם לא באמת מצטער על מעשיו?, האם פעולת הסליחה צריכה להיות מלווה בתנאים מסוימים או שהיא צריכה להיות לגמרי ללא תנאים?

שאלות אלו מזכירות לנו שסליחה מרמזת על דילמה אתית שקשה לפתור.

הדוגמה של נלסון מנדלה

במשך עשרים ושבע שנים ישב נלסון מנדלה בכלא על התנגדות לשיטת ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה. כשיצא לבסוף מהכלא, הוא לא הציע נקמה במי ששללו ממנו את חוֹפֶשׁאבל הוא סלח להם.

הדוגמה האישית שלו הייתה מכרעת בהקמת מחדש של דוּ קִיוּם ושלום בארצו.

תמונה. פוטליה. אנדריי פופוב