חשיבותו של פרננדו דקילמה

הוא היה מנהיג ילידי אקוודור שהועלה לדרגת גיבור לאומי על מאבקו העז נגד ניצול והגבלת הזכויות שקהילתו סבלה.

מאבק על הישרדות וכבוד

העלאה החדשה במעשר, מס שנאה שרק האינדיאנים חויבו לשלם למדינה וחזר למדינה. תקופות עקובות מדם של הכיבוש הספרדי, אשר הקים אותה באמצעות המיטה המפורסמת וכי לא מאוחר יותר הסמכות הרפובליקנית רצה למגר, היה הטריגר לזעם של דקילמה, ושל ילידים רבים אחרים שליוו את מחאתם נגד האספן מֶמשָׁלתִי.

אבל המס הרעבן והבלתי הוגן היה הסיבה שמילאה את סבלנותה של הקהילה שמאסה מהאפליה, מהעריצות ומהעוני שבה נאלצו לחיות.

הוא הוביל מרד בקאצ'ה, עיר הולדתו, עודד את כל העובדים שניצלו בשפל על ידי הבוסים שלהם למרוד ולהילחם למען יחס הוגן ואנושי יותר.

הצעתו משכה במהירות תומכים והוא נבחר מיד על ידי חבריו להשתלט עליהם כמנהיגם וכמלכם, ולהוביל אותם לשחרור המוחלט של מֶמְשָׁלָה מְדַכֵּא.

להחזיר זכויות ולצאת מהגשה

הייעוד המלכותי לא היה קפריזי מאחר שהוא ראה את עצמו צאצא ישיר של האדונים לשעבר של פורוחאס.

המשימה הייתה להשתחרר ולמצוא ממשלה חדשה שבה לילידים היו אותן זכויות כמו לבנים ומסטיזים.

הצבא שהקים נלחם בחירוף נפש וביד ביד נגד המיליציה הרשמית ששלח הנשיא ב תרגיל גבריאל גרסיה מורנו.

לצדו, היה לו גם שיתוף הפעולה שלא יסולא בפז של מנואלה לאון, אישה ילידים צעירה שגנה והגנה על אותם אידיאלים של שוויון.

קרב שלא היה לשווא

משערים שהוא עדיין לא היה בן 30 כשהוצא להורג בהנחיית הממשלה, לאחר שהמרד שלו נשלט והוכנע.

כפי שהיה מקובל באותה תקופה, הוצאתו להורג הייתה אירוע שפורסם בכיכר העיר.

לקח לממשלת אקוודור 136 שנים להעניק לו את הכבוד הגדול להגדיר אותו כגיבור לאומי.

שֶׁלוֹ הִיסטוֹרִיָה ושמו הפך לסמל המאבק למען זכויות אדם הקהילה הילידית של מולדתם ושאר העולם.

גורלו הטרגי והמאבק שלו כמובן בנו את האגדה סביב דמותו אבל הם גם ה הוכחה בלתי ניתנת להפרכה לנזק השיטתי שסבלו העמים המקוריים לאורך כל כך הרבה מאות שנים הִיסטוֹרִיָה.

הרבה מדמם היה צריך להישפך כדי להשיג את ההכרה שרבים קיבלו סוף סוף ונהנים ממנה היום.

למרבה המזל זה לא היה לשווא כי צאצאיהם כיום נהנים מאותן זכויות שלמענן דקילמה נלחם ומת.