דוגמא לסיפור ליניארי

א סיפור לינארי זהו סיפור, סיפור או אנקדוטה, שבאים לידי ביטוי כרונולוגית, ולכן סיפור זה ידוע גם כסיפור כרונולוגי.

בסיפורים אלה הרעיונות הם רציפים והגיוניים, יש להם התחלה וסוף, באופן כללי, זה הסיפור הנפוץ והפשוט ביותר.

דוגמה לסיפור לינארי:

חבר אמת

כדי להשיג את העבודה הנוכחית, הלכתי לראיון בחודש שעבר, ומכיוון שבאמת הייתי זקוק לה, נקטתי באמצעי הזהירות הנדרשים, למקרה שתהיה לי בחינה.

השתמשתי בחסכונות שלי וקניתי את החומר העדכני ביותר במינהל, כדי להיות מעודכן, ואכן התקדמתי טוב מאוד. אבל יום אחד אחרי הראיון הבנתי שאין לי בגדים לאירוע, כל החולצות שלי היו לבושים והמכנסיים שלי הראו את השימוש בהם, החליפות שלבשתי בבית הספר כבר לא נשאר.

מיואש יצאתי לחפש את חברי הוותיקים בבית הספר, אך רבים כבר עברו ואחרים לא היו שם.

הלכתי לביתו של ידידי איסמעאל, חברתי לכיתה בתיכון, אך איש לא היה שם. בצאתו פגשתי את אחיו הקטור, שהגיע לבוש היטב בב.מ.וו הלבנה שלו; אמרתי לו מה קורה לי ובלי מילה סימן לי להיכנס למכוניתו; מכיוון שמעולם לא הסתדרנו טוב מאוד, לא התווכחתי, הרגשתי שהוא לא מדבר איתי בגלל כמה אכזרי הייתי כלפי כשהייתי צעיר יותר.

בשלב מסוים הוא לקח אותי למרכז קניות ונכנסנו לבוטיק, באותו מקום התייחסו אליי כמו פעם הם עשו את זה, ובשלב מסוים הקטור נעלם מעיני, חשבתי שהוא השאיר אותי עם חבילת הבגדים.

הגיע הזמן שלבשתי את החליפה, וכשהעובד עזב להכין לי את הפתק, הופטר הופטר, הוא נתן לי חמשת אלפים פזו ונסוג כמעט מיד, הוא פשוט עשה שלט עם היד שאומר לחכות לו קצת.

שילמתי עבור הבגדים ונשארו לי חמש מאות פזו במזומן, הילדה בדלפק הקופה איטית לטפל בי וכשיצאתי לחפש את הקטור לא מצאתי אותו.

יצאתי למקום בו הייתה המכונית והסתכלתי דרך החלון, אבל מרגע אחד לרגע אחר כשהבטתי למעלה הוא כבר נכנס למכונית.

עליתי ואמרתי לו שאני אשלם לו הכל עם התשלום הראשון שאני מקבל, אם הם יעסיקו אותי, ומבלי שנבין שזה כבר מול הבית שלי.

יצאתי מהמכונית, הוא פשוט בירך אותי כשהוא מוציא את ידו מהחלון.

הוא לא רוצה לדבר איתי, הוא בוודאי יגבה ממני טובה, עדיף שלא אפגע בבגדים להחזיר אותם למחרת, אבל אלך לביתו להודיע ​​לו.

הראיון הגיע, זה היה יום שישי, ואחרי הראיון נסעתי ישר לביתו, עכשיו אכן מצאתי את ישמעאל ואמרתי לו שאני רוצה לראות את הקטור.

ישמעאל השיב שאתמול בבוקר הייתה הלווייתו והיום היה היום הראשון של הנובנה שהוא יתפלל אליו.

מה קרה?

ובכן, הוא מת בקרב, אל תשכח שהוא שייך ללגיון הזר, והוא מת בפלישה צבאית לפני ארבעה ימים.

לא האמנתי, והיה לי רק מטבע אחד מהכסף שהשאיל לי, באתי לומר לו שאכן קיבלתי את המקום ובתשלום הראשון אני אחזיר את מה שהוא הלווה לי.

אני לא מבין כלום, הייתי איתו וקיבלתי את הכסף.

הם עברו לידיי והייתה אישה שבכתה ואמרה, "... אבל רק אתמול הייתי איתו, הוא עזר לי לקחת את הבן שלי לבית החולים ושילם את כל ההוצאות, נכון! אני משלם על הכל, חשבתי שהוא לא מדבר איתי כי עזבתי אותו... "

באותו הרגע הבנתי את הדברים והחלטתי לעזור בלי לצפות לתמורה.

סוֹף.