מאפייני זכויות האדם

זכויות אדם הן קבוצה של זכויות בסיסיות ובלתי ניתנות לערעור, המוכרות על ידי האו"ם לטובת כל אדם.

זו הייתה יוזמה שקמה לאחר הקמת האומות המאוחדות, ממש אחרי מלחמת העולם השנייה. הדיון וההסכמים שלהם נמשכו עד 1948.

הם נכתבו בהשראת "אמנת זכויות האדם והאזרח", שנערכה בצרפת לאחר תום המהפכה של 1789. במקרה של זכויות אדם, הכוונה הייתה שזכויות אלה יוכרו לכל אדם באשר הוא חלק מהעולם, ושההכרה בו אינה תלויה במשטר הפוליטי, החברתי או הכלכלי של האומה אליה היא נמצאת שייכים.

ב -10 בדצמבר 1948 אישרה האסיפה הכללית של האו"ם ברוב גדול את המסמך הנובע מדיונים אלה, והיא כונתה ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם.

היבטים אופייניים לזכויות האדם:

זכויות אדם הן הזכויות הראויות של כל אדם, ללא קשר לגיל, מין, מצב חברתי או כלכלי; משטר פוליטי, חברתי או כלכלי של המדינה בה אתה גר.

היבט נוסף של זכויות האדם הוא שלא ניתן לוותר עליהם. הם גם לא ניתנים להעברה וגם לא יכולים להיות ידועים על ידי מדינות או רשויות.

זכויות אלה הן אוניברסליות. הם תקפים לכל בני האדם, בכל מקום בעולם, ללא קשר אם המדינה בה הם חיים הכירה בהם או לא.

ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם אינה מסמך חובה או מחייב; עם זאת, המדינות החותמות, ביחס לריבונותן, מתחייבות לכונן סדר חברתי ובינלאומי כאשר הזכויות והחירויות המוצהרות בהצהרה זו ממומשים במלואם יָעִיל.

למרות שהם אינם מחייבים, ניתן לטעון להפרתם בפני גופים לאומיים או בינלאומיים המתמחים בהגנה על זכויות אדם.

המדינות החותמות מחויבות לציית להמלצות ארגוני ההגנה הבינלאומיים או להישמע להן.

יש להם את המאפיין שהם בלתי הפיכים ומתקדמים. משמעות בלתי הפיכה היא שאם ניתנה זכות כלשהי כחלק ממסגרת זכויות האדם, לא ניתן עוד להתעלם מזכות זו. פרוגרסיב פירושו שעל ידי הוספת זכויות חדשות או מכשירי זכויות בינלאומיים חדשים (כגון הצהרת זכויות הילד) הופכים לחלק מהמכשירים להגנה על זכויות בני אנוש.

בנוסף, מדינות רבות שילבו את ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם בחוקותיהן, מה שהופך את קיומה לחובה בשטחן. זה המקרה, למשל, בחוקות ספרד, ארגנטינה או מקסיקו.