21 במרץ: לידתו של בניטו חוארז

בניטו פבלו חוארז גרסיה "Benemérito de las Américas"

סן פבלו גואלטאו, אוקסאקה - 21 במרץ 1806

מקסיקו DF. - 18 ביולי 1872

"בקרב יחידים, כמו בקרב מדינות, כבוד לזכויות הזולת הוא שלום."

עורך דין ופוליטיקאי מקסיקני, ממוצא זאפוטקי יליד. הוא ידע לקרוא טקסטים בלטינית, צרפתית ואנגלית בנוסף להכיר את החוק הקנוני ואת המשפט האזרחי. הוא היה נשיא מקסיקו במשך ארבע עשרה שנים (1858-1872) והוא הנשיא הילידי הראשון והיחיד שהיה למקסיקו.

הוא זכה בתואר "Benemérito de las Américas" על התמדה במאבק למען חירויות העם והמדינה, בנוסף להגנתו על החופש.

בניטו חוארז חי בזמן איחוד האומה כרפובליקה, והיה הכי הרבה חשוב מהתקופה ההיסטורית של מקסיקו המכונה "לה רפורמה" וסימן קו פרשת מים בהיסטוריה לאומי.

חוארז נכנס לסמינר העירוני בתמיכתו של איש הדת סאלאנובה, שבעתיד הוא מחשיב כסנדקו. * הוא עזב את המדרשה והחליט ללמוד משפטים, ונכנס למכון למדעים ואמנויות באואקסקה, שם קיבל תואר בשנת 1834.

לאחר שסיים את לימודיו כעורך דין, עבד זמן מה בהגנה על קהילות הילידים.

* מאז שנת 1830 מילא בניטו חוארז סדרת תפקידים הן במכון בו הוא לומד והן בבית המשפט לצדק של מדינת אוקסקה, בבית המחוקקים, בגדוד המיליציה האזרחית, בבית המשפט העליון לצדק, בוועדת הבריאות, בוועדת הבחירות, בין היתר. * הוא מתחתן עם מרגריטה מאזה, בתו המאומצת של מעסיקו לשעבר, אנטוניו מאזה. כשהחתונה התקיימה הוא היה בן 37 ​​והיא בת 17.

* שימש בירוקרט גם לריכוזים וגם לסנטנדריסטים.

* בשנת 1844 הוענק לו מינוי התובע של בית המשפט העליון לצדק באואקסקאן.

* בשנת 1847 נבחר לסגן פדרלי. הוא היה אחד מאלה שעזרו לבחור מחדש את סנטה אנה כנשיא וגומז פריאס כסגן נשיא. הוא הצביע בעד ההלוואה שגומז פריאס ביקש מהכנסייה בשנת 1847 למימון המלחמה נגד ארצות הברית. ב- 15 בינואר החל בבנייה החופשית של הטקס הלאומי המקסיקני, ואימץ את השם הבונים החופשיים גילרמו טל.

באותה שנה הוא מונה למושל זמני של אוקסאקה, המאופיין בהשגת איזון כלכלי וביצוע עבודות ציבוריות כגון כבישים, שחזור ארמון הממשלה, יסוד בתי הספר הרגילים, עריכת מפה גיאוגרפית ותכנית העיר אוקסאקה, הכפלת מספר בתי ספר מ- 50 ל- 100, יצר את נמל Huatulco ובנה דרך מהבירה אליו והוזיל את עלות הסחורות השונות שהובאו מ- Veracruz או אקפולקו. הוא גם ארגן מחדש את המשמר הלאומי והשאיר עודפים באוצר. הוא התקין שולחן ציבורי כך שכל מי שביקש זאת יוכל לדבר עמו ללא קשר למצבם החברתי או הכלכלי. חוארז מנע מהסנטה אנה הנמלטת להיכנס לאואקסאקה, שברחה מבירת המדינה בגלל הכיבוש האמריקני.

* בשנת 1853 סנטה אנה, כשהגיעה למושב הנשיאות בפעם האחת עשרה, נקמה ביוארז על שמנעה ממנו להיכנס למדינה, שולח אותו למעצר, נועל אותו בצנצנות של סן חואן דה אולואה וזמן קצר לאחר ששלח אותו לוורקרוז ושם העבירו אותו אל גלות בקובה. * חוארז מגיע להוואנה ועובר לניו אורלינס, שם הוא מבקש את תמיכתם של אכסניות הבונים החופשיים המקומיים. פגוש את מלכור אוקמפו ופליטים גלויים אחרים או נרדפים פוליטית מהדיקטטור. כולם נפגשו בעיר ההיא בסתר כדי לתכנן הפיכה נגד סנטה אנה.

* בגלותו תומך חוארז בתכנית איוטלה ומייעץ למפקד אקפולקו, חואן נ. אלווארז, שמצליח להיות נשיא זמני, מונה את בניטו חוארז לשר המשפטים וההדרכה הציבורית בשנת 1855. * מוציא את חוק חוארז, באופן רשמי "חוק ניהול משפט ואורגני של בתי המשפט של האומה, המחוז והשטחים", אשר הגביל את זכויות הצבא והכנסייה ושירת עבור איגנסיו קומפונפור וסבסטיאן לרדו דה טג'דה להפריד מאוחר יותר את הכנסייה מה מַצָב. בתקופה שבין 1855 ל- 1857 הוא היה מושל אוקסאקה, והפיץ במדינתו את החוקה משנת 1857, לימים שר הפנים ונשיא בית המשפט העליון. בדצמבר, במהלך ההפיכה, שם התעלם קומונפורט מחוקת 1857 ובה היו סכסוכים בין השמרנים תמך בכנסייה ובליברלים שתמכו בהפרדה בין כנסיה למדינה, חוארז נעצר בגלל ספקותם של מנהיגי ההפיכה לגבי עמדתו, מאז כי חוארז מעולם לא הצהיר על עצמו בגלוי נגד או בעד הסכסוך, שנגרם באופן אירוני על ידי החוק שהוא עצמו עזר להקים את בסיסים.

* בשנת 1858 קומונפורט ביקש מעוזו של חוארז, מכיוון שלא הושג הסכמה והממשלה הלכה ונחלשה. חוארז נסע לגואנג'ואטו לבקש עזרה מהגנרל מנואל דובלדו (מושל גואנג'ואטו), אך הוא, יחד עם מושלים אחרים, כבר לא ידע קומונפורט ומינה את חוארז עצמו כמחליף, ואילו זולואגה במקסיקו סיטי גם מרד נגד קומונפורט וה ליברלים. זה גרם למלחמת שלוש השנים או למלחמת הרפורמה.

* בשנת 1858 הפך חוארז לראשונה לנשיא הרפובליקה ונאלץ לברוח דרך כמה מדינות, כולל פנמה, הוואנה וניו אורלינס. נמלט מזולואגה שנתמך על ידי הצבא ואנשי הדת, שהושפעו מהחוקים שפרסמו קומונפורט, על בסיס החוק חוארז.

* ב- 12 ביולי 1859 קבע בניטו חוארז את ראשית הנורמות הרפורמיות: "חוק הלאמת נכסים כנסייתיים".

* 15 ביוני 1861 בתום המלחמה הרפורמית עם ניצחון הליברלים, הוא נבחר באופן חוקתי להמשיך בנשיאות.

לאחר הפלישה הצרפתית תומך חוארז באופן מעורר הערצה בממשלתו נגד השמרנים והצרפתים בין השנים 1863-1867 עלייה לרגל דרך מקסיקו וארצות הברית. ילדיה טוניטו ופפיטו מתים בניו יורק, שם מרגריטה מתיישבת כשהיא עוזבת את מקסיקו. * ב- 15 ביולי 1867 הוא חזר בניצחון למקסיקו סיטי, הודות לתמיכת ארצות הברית. הצליח לירות במקסימיליאנו, בגנרל מג'יה ובמקבאו הצעיר, מיגל מירמון, בתגובה להתערבות של אירופה.

* בהוצאתו להורג של מקסימיליאנו וחוארז כשחזר למקסיקו סיטי, הוא קרא לבחירות לממשלתו להיות לגיטימית, וזכה בהן ב -16 בינואר 1868.

בתקופה זו, חוארז יצר שני משרדים חדשים, אחד להדרכה ציבורית ואחד לפיתוח, והרחיב את החינוך הציבורי על בסיס חופשי וחילוני.

ברחבי הארץ עם בנייתם ​​של מאות בתי ספר (אוכלוסיית מקסיקו הייתה 7 מיליון מתוכם 5 היו בורים ועניים. רק כ- 800,000 היו קרוא וכתוב. על מנת להשיג משאבים פיטר חוארז 60 אלף חיילים ("מורים לחיילים", אמר); הוא גם ביקש לנהל משא ומתן על דחיית תשלום על חוב זר עם כמה מדינות כמו אנגליה. בנוגע לתשתיות, הוא רצה לסיים את קו הרכבת מוורקרוז למקסיקו סיטי (478 ק"מ של רכבת עם גשרים, מנהרות וסטיית מים). חוארז יוכל להתקין 5,000 ק"מ של טלגרף בשלוש שנים בתמיכת משקיעים מקסיקניים וזרים.

* כ -700 שמרנים תכננו מזימה נגד חוארז, הם נפגשו בחשאי במקדש סן אנדרס, אותו החליט חוארז להרוס בשנת 1868, ובכך הורידו את הפופולריות שלו. "טלגרפים, בתי ספר, כבישים, העתיד ולא העבר הם מה שמקסיקו זקוקה לו", אמר חוארז.

פורפיריו דיאז מתגלה נגד חוארז ועם דגל אי הבחירה הוא מעודד את ההתקוממות באזורים שונים במדינה. ב -2 בינואר 1871 נפטרה מרגריטה, קורבן לסרטן.

* ביולי 1871 יתקיימו בחירות, המועמדים היו סבסטיאן לרדו, פורפיריו דיאז ובניטו חוארז, כאשר חוארז נבחר מחדש עם 5,837 קולות. הוא מואשם בהונאת בחירות. פורפיריו דיאז מבטא את התוכנית דה לה נוריה במקום שאינו מכיר את חוארז וקורא להתרומם נגדו. "ללא בחירה מחודשת" הייתה אחת ההאשמות העיקריות נגד חוארז, פורפיריו האשים אותו בהיותו דיקטטור.

חוארז נלחם תמיד למען שוויון, חופש, חוקיות ודמוקרטיה, תמיד במצבים קשים וכמעט תמיד בכוחות נחותים.

בהגנה על אידיאלות החירות שלו והוביל אותו בדרך קשה ומלאה בסכנות, עם זאת, הוא שיחרר את כל המכשולים שהוצגו בפניו.

האידיאלים, החוקים, המחשבות, ההתמודדויות והדאגות שלו להשגת חופש וצדק במקסיקו נשארים במצפון של המדינה הזאת ואולי גם של אמריקה.