הגדרת משל (דמות ספרותית)

המשל הוא א תִנוּי עם הוראה מוסר השכל. בדרך כלל זהו סיפור פשוט מאוד וקל להבנה, בו נעשה שימוש בתשוקות ורצונות אנושיים באמצעות דמויות, בעלי חיים או היבטים יומיומיים של החיים.

לשמוע את המילה משל עולה בראש שמו של ישו, שפנה לשמו תלמידים כדי שיוכלו להבין אותו בקלות, כי באותה תקופה לא היה מנהג לקרוא. הכי הרבה של אוּכְלוֹסִיָה היא הייתה אנאלפביתית והידע הועבר בעל פה. היה חשוב מאוד שהנרטיב יהיה משעשע ובעיקר שהוא לא יהיה מורכב. משהו דומה קורה כשאנחנו מספרים לסיפורים ילדים. אנו עושים זאת למטרה כפולה; מצד אחד אנו מתכוונים לבדר אתכם עם כַּתָבָה מושך ויחד עם זאת, אנו רוצים ללמד אותם ערכים. ילד בן 4 או 5 צריך להבחין בין טוב לרע, להתחיל להבין כיצד עליו להתנהג. ולשם כך, הסיפור הוא הנרטיב המתאים ביותר.

למשל מטרה דומה לסיפור הילדים. עם זאת, המשל מופנה לאדם הבוגר שיש לו הַנמָקָה לפרט, יש ניסיון אבל הוא גם זקוק לעצות טובות, דפוס התנהגות מתאים. זה מה שעשה ישוע עם האנשים שהאזינו לו ובעיקר עם חסידיו. זה ניכר בבשורות, שם מספר משמעותי של משל (זה של הבן האבדון, של הזורע או של השומרוני הטוב יהיה מהידועים ביותר). בתוך ה

סֵפֶר החשוב ביותר של האנושות, התנ"ך. זהו ספר דתי ויחד עם זאת בעל ערך ספרותי רב. הפיזור שלה הוא אוניברסלי והוא תורגם לכל השפות. כתוצאה מכך, סיפוריהם ותורתם הם חלק מהתרבות האוניברסלית.

הכוונה המוסרית של המשל חיונית מכיוון שזו המטרה האמיתית של הסיפור המסופר. עלינו לשקף את ההתנהגות שלנו ולעשות זאת באופן רעיוני יהיה אופייני ל פִילוֹסוֹפִיָה, תחום ידע מורכב עם אוצר מילים מאוד מיוחד שקשה להתמודד עם האדם הפשוט. למשל יש אפוא יסוד ספרותי שאין עליו עוררין, משום שהם סיפורים אטרקטיביים מאוד אך מטרתם האמיתית היא בעלת אופי מוסרי. זה מה שקורה בכל מקום בעולם כאשר כומר נוצרי פונה אל נאמניו ו משתמש בכתבי הקודש ובמשלים שלהם כדי להזכיר לנו שעלינו לבחור בטוב ולהימנע מ שגוי.

נושאים במשל (דמות ספרותית)