הגדרת שעיר לעזאזל

בשימוש היומיומי בשפה אנו משתמשים באינסוף ביטויים מוזרים ומועיל לדעת את משמעותם האמיתית כמו גם את מקורם ההיסטורי.

במקרה הנוכחי, שעיר לעזאזל הוא האדם המניח את ה אַחֲרָיוּת של משהו שהוא לא עשה. באופן זה, כאשר יש מצב שיש בו אשם של כמה עובדות, אך מי לא ידוע בדיוק, מישהו מחליט להמציא אדם עבורו באמצעות משתמש אחר ביטוי נפוץ, "לגרום לו לשלם את הברווז" (אפשר אפילו לומר "להעמיס את הינשוף" וביטויים אחרים בעלי אותה משמעות). מי שהופך לשעיר לעזאזל הוא בדרך כלל קורבן לאיזה טריק של מישהו שגורם לו להיות אחראי לפעולה גם אם הוא לא כהלכה. עם זה אִסטרָטֶגִיָה האשם האמיתי של כמה מעשים נחסך מעונש אפשרי.

בחיי היומיום נהוג לומר שאתה צריך לחפש שעיר לעזאזל. זה יכול לקרות גם שמי שבסופו של דבר אשם במשהו אומר "אני השעיר לעזאזל" לרמוז שיש מזימה נגדו.

מקור היסטורי

אחת החגיגות החשובות ביותר של דָת יהודי הוא יום הכפרה, חגיגה המכוונת לטיהור חטאים. בהקשר זה הקריבו היהודים שני עזים זכרים: אחד מהם הוקרב כ סֵמֶל על גיחת היהודים והשני הוקרב גם הוא, מה שמרמז שהוא נשא את תחלואי העם או את תקלותיו. ההקרבה השנייה נקראה "שעיר השעיר לעזאזל" וביטוי זה של הברית הישנה הפך פופולרי והניחו אותו בשימוש.

ביהדות יום הכפרה מכונה יום כיפור ומטרת החגיגה הזו היא תשובה אמיתית של המאמין על מנת להתפייס עם אלוהים.

ביטויים ומילים הקשורים למסורת הדתית

במדינות אמריקה הלטינית מָסוֹרֶת דתי (יהודי ובעיקר קתולי) קיים מאוד בשפה. למעשה, בספרדית אנו משתמשים בביטויים שמקורם נמצא בבשורות. כדאי להזכיר כמה מהם: לבכות כמו מגדלנה, להיות הומו הומואים, לאבד את האורמוס, להטיף מִדבָּר, להיות משהו מגילת מכבים או חזרתו של הבן האובד. לכל אחד מהם מקור מקראי, אך משתמשים בו בהקשרים שאין להם שום קשר לענייני דת.

אל ה שולים מכמה ביטויים ספציפיים מאוד, אל תשכח שמילים רבות קשורות במקור להיבט כלשהו של הדת (כפירה, גירוש שדים, יציאה, מסירות נפש, קדושה, דוגמה ועוד ועוד). כתוצאה מכך, ניתן לאשר כי תרבותנו ושפתנו ספוגים דתיות.

צילום: iStock - מרטין דימיטרוב