מושג בהגדרה ABC

כשאנחנו מדברים אנו משתמשים באוצר מילים מסוים. אנו משתמשים במילים מכל הסוגים: שמות עצם, שמות תואר, מאמרים, כינוי, פעלים וכו '. פעלים מאפשרים לנו לבטא פעולות המתייחסות לעבר, להווה או לעתיד.

א פועל ( לאהוב, יודע או להוביל) יש תמיד שורש, שיכול להיות קבוע או לא סדיר, ומורפמות המאפשרות לתקשר הגרסאות השונות. הצמידה של הפועל היא מכלול הדרכים האפשריות לביטוי.

בשפה הספרדית יש שלוש צמידות. הראשון הוא של פעלים המסתיימים ב- ar ( ללכת, לשחות או לקפוץ), השנייה מתייחסת למי שמגיע בסופו של דבר ל- er (להביא, לחזור או לדעת) והשלישי משפיע על אלה שבסופו של דבר הולכים (נגיד, בוא או אינטואיטיב).

לצרף פועל זה להציג אותו יחד עם הכינויים האישיים ב- יָחִיד ורבים (אני, אתה, הוא, אנחנו, אתה והם). ניתן לעשות זאת עם זמנים פשוטים, כלומר עם צורה אחת מילולי (אכלתי, הם הלכו, הוא יודע... ) או עם זמנים מורכבים (לפועל יש כעזר בתוספת חלקו של הפועל). היבט נוסף שיש לקחת בחשבון בעת ​​הצמדת פועל הוא המצב. בספרדית יש ארבעה, ולכל אחד יש משמעות משלו. מצב הרוח המעיד משמש לביטוי פעולות קונקרטיות ואובייקטיביות (הוא הביא את המפתחות). מצב הרוח המשנה משמש לתקשורת ספק או מצב היפותטי (אם הוא היה משחק, היא הייתה מאושרת). מצב הרוח המותנה מבטא אפשרות (היית עושה טוב יותר אם היית מנסה יותר קשה). מצב הרוח החיוני משמש למתן פקודות (בואו לכאן).

כשלומדים שפה, או כ שפה בבעלותו או כשפה זרה, צמידת פעלים היא קושי מכמה סיבות. מצד אחד עלינו להבחין בין סדירות לאי סדירות. בנוסף, קל לבלבל כמה צורות והוכחה לכך היא הבלבול בין המשנה לאינדיקטיבי (זה לא אותו דבר לומר שאני הולך או אני הולך, לכל אחד מהם יש את ההקשר הראוי שלו). יש גם ספקות כשמתייחסים לעבר (אם מדובר בעבר לא גמור ולא נגמר אנו משתמשים ב- צורה מורכבת ואם אנו מזכירים רגע שכבר הסתיים עלינו לנקוט בטופס פשוט).

עַל סיכום, הצמידה של הפועל תלויה בדברים הבאים גורמים: הסיום שלה (ar-er-ir), מי מבצע את הפעולה (האדם), המספר (יחיד או רבים), מתי היא מבוצעת (הזמן) ואיך זה קשור למציאות (המצב).