קונספט בהגדרה ABC

תקופת השביתה מוגדרת כפעולה שנעשתה באופן אישי או בקבוצה המורכבת מהפסקת פעילות כלשהי או פונקציה פרטנית או קולקטיבית על מנת להפעיל לחץ חברתי קונקרטי בנושא מסוים ולהצליח להשיג את המשימה מוּצָע.

ישנם סוגים שונים של שביתה. שביתת רעב זו סוג של מחאה שמורכבת מהפסקת בליעה מזון עד שהסיבה לכך תיפתר או לפחות תשמע.

מצד שני, אנו מוצאים את שביתת עבודה, הפופולרי ביותר והמוכר בעולם על ידי ארגון העבודה הבינלאומי האומר כי ימין שביתה היא אחת מהזכויות הבסיסיות והאמצעי הלגיטימי ביותר שיש לעובדים ולנשים. ארגונים המפגישים אותם לקידום והגנה על האינטרסים הכלכליים והחברתיים שלהם. זה בעצם מורכב מהפסקת עבודה לזמן מסוים על מנת להשיג הטבות והטבות עבודה וסוציאליות.

בשנים האחרונות, בנוסף למסורת זו מֵתוֹדוֹלוֹגִיָה של שביתות עבודה הצלחנו לפגוש ולהכיר סוגים אחרים, כגון שביתת הקנאות שכרוכה בעבודה תחת מחמירים תַקָנָה או השביתה היפנית, שבניגוד למתודולוגיה המסורתית שהציעה שביתת השעיית ה פעילויות לזמן מה, סוג זה, דורשות ממך לעבוד עם הרבה יותר מאמץ, מסירות ושעות ממה נוֹרמָלִי.

כאשר שביתת עבודה מתפשטת ממגזר כמו, למשל,

תַחְבּוּרָה, כלפי אחרים, כגון מִסְחָר או שירותי בריאות, זה ייחשב ויקרא שביתה כללית.
ההיסטוריה של השביתה מתוארכת לאלף לפני הספירה, ליתר דיוק בהוראת הכוח המצרי, שלטונו של רעמסס השלישי.

באותה תקופה קבוצת עובדים המופקדת על בִּניָן מהנקרופוליס המלכותי השעו את משימותיהם וקיימו ישיבה במקום כתוצאה מהשעיית המזון המהווה את אמצעי התשלום שלהם. פעם ה סְתִירָה, העובדים חזרו למשימתם.
ההוכחה למצב זה נשמרת במוזיאון המצרי בטורינו בשם פפירוס השביתה. אמנם, כמובן, השביתה תרכוש חשיבות ונוכחות רבה יותר בהמשך עם הארגון התעשייתי של העבודה, משום שהעובדים במכרות וב מפעלים שהיו נתונים לתנאי עבודה שליליים למדי החלו להתארגן ובוודאי להיאבק על זכויותיהם ולטובתם מַצָב.

נושאים בולטים