הגדרת PMA ו- PMC (כלכלה)

ההרגלים של צְרִיכָה וחוסך הם נושאים ש כַּלְכָּלָה כבר הרבה זמן לומד ומטפל. בינתיים, אחד הכלכלנים שלמדו את השאלות הללו ביותר ומסקנותיו ישפיעו כל כך הרבה יותר על כך מאוחר יותר אם התגבשה ג'ון מיינרד קיינס הבריטי, שבמהלך המאה שעברה, ליתר דיוק, פיתחו שני מושגים להסבר השאלות הנ"ל: נטייה שולית לחיסכון (PMA) ונטייה שולית לצרוך (PMC).

בדיוק כמו שזה קרה עם כל הגברים שהציעו משהו שסותר את דוֹקטרִינָה בתקופתו, קיינס, נלחם רבות על ידי יריביו האידיאולוגיים וכך גם הצעותיו שלו לְהַשְׁפִּיעַכפי שכבר אמרנו, זה היה מדהים והם תקפים עד היום.

בעיקרון, קיינס האמין שאנשים נוטים לבזבז או לחסוך את ההכנסה הנוספת שהם עשויים להרוויח בשלב מסוים, כתוצאה מעלייה בהכנסותיהם. השכרה או ב שכר שאתה מקבל, כלומר אם מישהו יקבל העלאה בשכרו, סביר להניח שהוא יבזבז את הסכום הנוסף שמתקבל על רכישת הדברים שלא יכולים להיות לרכוש עוד לפני קבלת סכום זה, או שיש גם אחרים שמחליטים לחסוך את הסכום הנוסף כדי שיהיה זמין בעתיד, כחיסכון לעמידה במצבי תלות, עבור מקרה. וזה יהיה נבט ההתפתחות של המושגים האמורים.

ואז ה- PMC יהיה החלק ההכנסה הנוספת שא

עוֹבֵד מיועד לצריכת סחורות ושירותים. ניתן לחשב את ה- MPC באמצעות החשבון הבא: השינוי בצריכה מחולק בשינוי ההכנסה.
ומצידו, ה- PMA יהיה, להיפך, החלק של הכסף הנוסף שאדם מוציא כדי להציל אותו.

יש לציין כי לשינויים אלה בשני המשתנים יש פְּגִיעָה ישירות על הכלכלה הפורמלית שכן הקשר הזה בין צריכה לבין הפקה זה יניע שינויים בתוצר הגולמי (תוצר) למשל. זה פשוט, אם ה- MPC עולה, אז גם הצריכה עולה ולכן היצרנים יגדילו את מכירותיהם.

נושאים ב- PMA ו- PMC (כלכלה)