פרוטוקולים של זקני ציון

אף על פי שנחשף שקרו זמן קצר לאחר פרסומו, זו הייתה לשון הרע הנפוצה ביותר על ידי ארגונים אנטישמים מכל הסוגים (כגון המפלגה הנאצית בגרמניה ובאוסטריה בשנות השלושים ובראשית הארבעים) כדי להכפיש את אוּכְלוֹסִיָה אפונה. ועדיין כיום, יש המאמינים בכך.

ה פרוטוקולים של זקני ציון זהו זיוף ספר כביכול של פרוטוקולי ישיבות של הנהגה ציונית, שהוזמן על ידי קצין משטרה בכיר מדיניות צארית במטרה להוקיע מזימה יהודית עולמית ובכך להכפיש את הקהילה ולהפליל אותה אפונה.

קהילות יהודיות נתפסו, במקרים רבים לאורך ההיסטוריה (ספרד בסוף המאה ה -15, רוסיה בתחילת המאה ה -19 עד המאה ה -20, או גרמניה בשנות ה-30-40) כ- "אִיוּם" ל תַרְבּוּת ותרבות המערב בכלל ושל המדינה המדוברת בכל רגע היסטורי, וגם כאיום על הכוח הפוליטי של אותה מדינה.

החיפוש הזה אחר האשמה של קהילה לאומית (בואו לא נשכח את זה, למשל, במלחמת העולם הראשונה, היהודים צרפתים או גרמנים נלחמו למען מדינותיהם בצדדים מנוגדים) מגיבים לעיתים קרובות לאינטרס מקוון במציאת א "אויב פנימי" שעליו ניתן להאשים את האשמה בבעיה או משבר שנוצר על ידי המצב הרווח או בגלל כל אחד.

במקרה של רוסיה בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, חוסר היציבות הפוליטית-חברתית הנובעת מה- עוני מה שהוביל את העובדים והאיכרים להתבונן בחשדנות באצולה, ובמערכת שלא מעט התפתחה מאז פֵאוֹדָלִיוּת ושהיא חילקה את החברה למעמד אצילי זעיר, קטן (בהשוואה למדינות אחרות שהלכו מתפתחת, כמו בריטניה הגדולה), מעמד ביניים, ומעמד עובדים גדול ואיכרים שמטפלים בו לרעה על ידי בעלי בתים ו אנשי עסקים.

לאלה גורמיםומאוחר יותר יצטרפו אליהם תבוסות צבאיות (כמו במלחמת רוסיה-יפן מ -1904 עד 1905) בגלל חוסר האפקטיביות של ההנהגה הצבאית, השמורה לאצולה, ומזלזל בבית המלוכה של רומנוב. אבל אל לנו לצפות לאירועים.

המחבר של פרוטוקוליםאך ידוע בוודאות שהוא הוזמן על ידי פיוטר רצ'קובסקי, ראש משלחת אוקראנה בפריס, המשטרה הפוליטית של הצאר.

הם פורסמו לראשונה בסנט פטרסבורג (אז בירת האימפריה הרוסית) בשנת 1902, אך לא זכו לפופולריות רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ה טֶקסט עצמו הוא פלגיאט של כמה עבודות, כולל חוברת נגד הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי שכותרתה "דיאלוג בגיהינום בין מקיאוולי למונטסקייה”(מוריס ג'ולי, 1864), הרומן ביאריץ (הרמן גדדש, 1868) שהכיל גם אלמנטים אנטישמיים בפגישות חשאיות, ו"מדינת היהודים”(1896), מאת תיאודור הרצל.

ספר אחרון זה, שהניח את יסודות הציונות, התייחס לבעיית האנטישמיות והציע כפתרון האפשרי היחיד להקמת מדינה -אוּמָה עבור היהודים. תורת הרצל זוכה להשפעה רבה על הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

ברור, ב פרוטוקולים טענותיו של הרצל מוציאות מהקשרן ולעגו להן כדי לתת את הדימוי שמה שהציונים חיפשו הוא לכבוש את העולם.

בפזורה שלהם אחרי שאיבדו את מלחמת האזרחים שלאחר המהפכה, הובילו הרוסים הלבנים פרוטוקולים לשאר העולם.

זה כלל גרמניה שאחרי שהפסידה במלחמת העולם הראשונה, מצאה את עצמה לא במקומה וזקוקה להסברים כדי להצדיק את תבוסתה.

תוכנית יהודית "מרושעת" לשליטה עולמית הכרוכה בתבוסה של הציוויליזציה הגרמנית "העליונה" נראתה התירוץ המושלם, ולאומנים קיצוניים ואנטישמים אימצו את פרוטוקולים כמו בורח שחי במשמר חיים.

בארצות הברית איש העסקים הנרי פורד (כן, מייסד חברת פורד מוטור ואנטישמי שהוכר) היה אחד התומכים העיקריים של פרוטוקולים, לא מהסס לשלם מכיסו על מהדורה נרחבת שנשלחה לכל קצוות ארצות הברית.

באוגוסט 1921, העיתון הבריטי "טיימס" חשף את ההונאה בכך שהוא ציין את מקורות לשון הרע.

הוא הצליח לעשות זאת הודות לדיווח אנונימי של רוסי הקשור, בדרך כלשהי, לתפיסת הספר.

למרות שמקורו נחשף, האנטישמים המשיכו לשקול את זה נכון, ולכן השתמשו בו במסעות המריחה שלהם.

דוגמה טובה לכך היא שהנאצים עצמם עדיין השתמשו בו בתחילת שנות השלושים, כשזה הוכח ככוזב במשך עשור.

עם זאת, נכון שככל שהמשטר ביסס את עצמו בשלטון, פרוטוקולים הם הפסיקו להשתמש כל כך הרבה בקמפיינים אנטי-יהודים והפכו למשהו משני.

נכון לעכשיו, ההשפעה של פרוטוקולים זה מעט אם לא אפס במערב (למעט התנועות האולטרה-ימניות והאנטישמיות), אך הוא נותר במדינות ערב הסמוכות לישראל.

צילום: Fotolia - william87

נושאים בפרוטוקולים של זקני ציון