הגדרת אהבה אפלטונית
Miscellanea / / July 04, 2021
מאת פלורנסיה אוצ'ה, באפריל. 2010
אהבה, למרות היותו נושא כזה תַקצִיר ומורכב כשמגדירים אותו, אפשר לומר שזה זה סט של רגשות שקושרים אדם אחד לאחר, או לדברים, רעיונות, בין שאר החלופות.
אם כי במיוחד אהבה קשורה ישירות למה שאנחנו יכולים לקרוא אהבה רומנטיתכלומר, שאהבה שמשמעותה מערכת יחסים נלהבת בין שני אנשים, נכון גם להחיל על סוגים אחרים של מערכות יחסים כמו אהבת משפחה, זה שמורגש בקרב חברים ורבים אחרים, תמיד בכל המקרים, זו תהיה תחושה שגורמת לחיבה והערכה רבה כלפי שהוא המקבל של האהבה שלנו, ללא חשש להגזמה נוכל לומר שזו התחושה החזקה ביותר שאפשר לחוש אצל אדם אחר או יֵשׁוּת.
כעת, לאחר שתואר ועם תמונה ברורה יותר של מהי אהבה, נעסוק בסוג של אהבה, הידועה בכינויו העממי אהבה אפלטונית.
אידיאלי כאשר אהוב
אהבה אפלטונית היא כזו המאופיינת מכיוון שמי שמרגיש שהיא מהווה תמונה אידיאלית של האדם שהיא אוהבת מבלי ליצור כל קשר אמיתי איתה מלבד אַפְּלָטוֹנִיכלומר, הכל עובר דרך מחשבות, שום דבר לא מתעצב מעולם באהבה אפלטונית. "לחואן יש אהבה אפלטונית למורה שלו להיסטוריה כבר שנים."
בינתיים, האידיאליזציה הגובלת בתפיסת המושלם היא המאפיין המובהק ביותר של תחושה מסוג זה.
זֶה אהבה בלתי מושגת שעקב נסיבות שונות לא יכולים להתממש ובהם יכול להיות מרכיב מיני, אך המתרחש נפשית, דמיונית, אך לא פיזית, מדובר באהבה אפלטונית. בדרך אהבה זו אשליה היא הבסיס שעליו עומדת האהבה ומעל לכל הדברים, זה נותן חשיבות מיוחדת לרוחני ולא לגופני וללהט.
עד שנובע מתפיסת האהבה של אפלטון
מקורו של המושג בפילוסוף אפלטון, למשל מדברים עליו על אפלטוני. אפלטון טען כי אהבה היא דבר בלתי ניתן להשגה וכי אין לה שום קשר לחומר אלא אך ורק עם הרוחני, יופייה של הנפש ותחושת הידע של האחר אדם. מבחינת אפלטון, לא גשמיות ותשוקה מינית לא היו קשורים לתפיסת האהבה הזו.
אפלטון, במפורסם שלו דיאלוגים, טען כי אהבת הידע, החוכמה והיופי היא מה שלפי פילוסוף זה הוא מקור האהבה, רחוק מכל מיני רמיזות נלהבות. אדם, חשב אפלטון, ימצא אהבה כאשר יש לו חזון קרוב למה שהיה לו כנשמה בה הוא זכה להערכה מעל לכל הדברים. היופי בזמן שהרעיונות התבוננו, בינתיים, אור על היופי יימצא בגופו של האדם האהוב או שמתחיל לאהוב. חזון הנפש של האחר הוא מה שאפלטון החשיב כאהבה עמוקה.
כעת, עלינו להדגיש כי עם הזמן רעיון זה שהציע אפלטון לפני מאות שנים התיישן והמושג התחיל להשתמש בו באופן מאסיבי בכדי להתייחס לאותו סיפור אהבה שמתאפיין בחוסר האפשרות שלו להתממש בפועל, עבור שׁוֹנִים גורמים, ועל היעדרו הִתכַּתְבוּת.
לכולנו הייתה אהבה אפלטונית ...
אין ספק שכל מי שקורא מאמר זה יזכור בחיוך ובחיבה חביבה את האהבה האפלטונית שהייתה להם פעם, כי לכולנו ללא יוצאים מן הכלל הייתה אותה, במיוחד על יַלדוּת ובגיל ההתבגרות שבו הדמיון, החלומות והאידיאליזציות שופעים. זמר הלהקה האהובה עלינו, שחקן שריגש אותנו, אחיו הגדול של חבר, מורה של בית ספר, הם כמה מהאהבות האפלטוניות הרבות שבוודאי היה למישהו.
בדרך כלל, תחושה בלתי ניתנת להדחה מלווה בדרך כלל בסיפור אידיאלי שמוחנו ממציא לחשוב יחד עם אותו אדם. גיבוש א מִשׁפָּחָה, להתחתן ואפילו להביא ילדים לאהבה אפלטונית, לטייל בעולם, בין אינספור סיפורים שמורכבים בדרך כלל במוחנו.
מה נותן לך יותר מַגנֶטִיוּת י מְשִׁיכָה אהבה אפלטונית היא חוסר האפשרות של קונקרטיות שיש בה, איזה פרדוקס... בין כמה מהסיבות השכיחות ביותר לכך שהרמוניה זו אינה מתרחשת, אנו יכולים לצטט: הבדל מעמדות הבדלי גיל חברתיים ומשמעותיים, כמו להיות ילדה בת 15 וגבר בן 50, אישים מפורסמים, מרחקים גיאוגרפיים ניכרים, אנשים שנמצאים במערכת יחסים, בין אחרים.
נושאים באהבה אפלטונית