מושג בהגדרה ABC

המילה היוונית אסקטות מתייחסת לאדם שמתאמן פיזית או נפשית למטרה כלשהי. לכן סגפנות היא אותה דוקטרינה בה מוצע להפעיל את רוח האדם כדי לחזק אותה.

בתוך ה שפה סגפנות קשורה לצנע ובמובן זה סגפן הוא אדם שמתנער מסחורה חומרית, מאז שלו גִישָׁה חיוני מכוון רוּחָנִיוּת.

ניתן להבין את הסגיזם מנקודת מבט פילוסופית או מ- נקודת מבט דָתִי.

סגפנות פילוסופית

עבור היוונים הקדמונים, סגפנות רמזה במקור על פעילות גופנית של ספורטאים. עם זאת, רעיון זה הותאם ל מֵמַד רוחני של הפרט. באופן זה, חלק מהפילוסופים הגנו על הצורך להתאמן רגשית על מנת לרכוש הרגלים מסוימים שיחזקו את הנפש.

הפילוסופים בעד סגפנות הבינו כי בן האדם רגיש ויכול לסבול מכל מיני מחלות וכדי שזה לא ישפיע עליו יתר על המידה נוח להתאמן עם הַדְרָכָה נפשית ובעיקר עם הרגלים המחזקים את אופיים. פילוסופים ציניים נהגו בסגפנות מסוימת, מכיוון שהם חיו במינימום חִיוּנִי והם היו תלויים רק בעצמם. לדרך חיים מחמירה ועצמאית זו הייתה מטרה: לא להיות תלוי באף אחד ולא יהיה צורך להשתחוות לאף אחד.

המודל הסגפני של כמה הפילוסופים היוונים (במיוחד הסטויים, האפיקוריאנים והציניקנים) השפיע בעיקר בהוגים רומאים כמו סנקה, בנצרות ובכמה גישות עכשוויות (למשל, בתוך ה

תְנוּעָה היפי בשנות השישים).

סגפנות דתית

הפילוסוף הסגפן מתאמן בכדי לשכלל את חייו הארציים, ואילו הסגפן הדתי נסוג מהעולם מכיוון שגישתו החיונית מוקרנת לעבר חיי נצח.

במקורותיו של מָסוֹרֶת נוצרי, כמה מאמינים החליטו לסגת מחיי היומיום ולהתמסר לחיים המהורהרים. היו שעשו זאת בגישה דרסטית (למשל, שמעון הסטייליסט נשאר במשך 37 שנה לבד לגמרי על במה) ואחרים ייסדו מנזרים לניהול חיים המוקדשים לתפילה ו לָסֶגֶת.

בכל אחת מגרסאותיה, הסגפן הנוצרי מחפש את אלוהים וכדי להשיג זאת הוא מפעיל את נפשו בצמצום רב, באמצעות תפילה וביצוע תרגילים רוחניים.

סגפנות דתית אינה בלעדית לנצרות, שכן תחת שמות אחרים היא נהוגה גם בבודהיזם או באיסלאם.

צילומים: iStock - swissmediavision / iMrSquid

נושאים בסגנות