הגדרת מילים מתורבתות

בשפה המקובלת, הדבר החשוב ביותר הוא שה- תִקשׁוֹרֶת להיות יעיל, כלומר שהדוברים מבינים זה את זה. בחלק מההקשרים אנשים משתמשים במילים יוצאות דופן. הם המילים התרבותיות. הם המונחים הבולטים בשימושם המוגבל. הם אופייניים לאנשים מלומדים ולתחומים אקדמיים ומתמחים ביותר.

בתקשורת יומיומית ויומיומית אין צורך להשתמש במילים תרבותיות (המכונות גם תרבויות). אם מישהו עושה זאת בצורה לא מוצדקת, הוא עשוי להיחשב לאדם פדנטי, כלומר יש לו יַחַס מתנשא, לא מאוד קרוב ואליטיסטי.

אין כלל אצבע לגבי מתי להשתמש במילים תרבותיות ומתי לא. השימוש הנכון בו תלוי במצב הרמקולים. במעשה אחד אקדמי ( ה הַצָגָה של א תזה למשל, דוקטורט) יש צורך להשתמש בתרבויות, מכיוון שידע ספציפי מוביל משתמע מינוח מיוחד, שנדיר בחיי היומיום. בתחום מקצועי משתמשים גם במילים תרבותיות מכיוון שיש צורך להעביר קפדנות ודיוק בעת הסבר על מידע. זה מה שקורה לעתים קרובות ברפואה, שם מומחים בכל ענף צריכים להשתמש באוצר מילים טכני מאוד והמטופלים אינם מכירים אותו. לזה סיבהכשאנחנו הולכים למשרד הרופא אנו מבקשים ממנו להסביר את הבעיה הבריאותית שלנו בצורה פשוטה.

אותו רעיון יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות. בצורה פשוטה, עם מילים פשוטות שמובנות לרוב המכריע או להיפך, עם מילים תרבותיות. במקרה האחרון, הדובר עלול להיתקל בבעיה אם שלו בן שיח הוא לא יודע את המשמעות של תרבויות. כדי להימנע ממצבים לא נוחים אלה, נוח להגביל מילים תרבותיות לסיטואציות מאוד ספציפיות.

עוד אחד המוזרויות של פולחן הוא שלעתים קיים בלבול אם הם באמת או לא. מישהו יכול לומר שמילה מתורבתת (למשל התואר נסוג) כאשר במציאות זה נראה לו מוזר כי יש לו אוצר מילים קטן.

ישנם מונחים שיכולים להיחשב ככת: טרמבונדו (מפחיד), תפל (עם מעט חסד), חסר תקדים (שיש בשפע רב) או כינוי (שם תואר). מקרה ברור נוסף של תרבויות הוא השימוש בלטיניזם: אלטר אגו, קוגיטו, קולמן או desideratum. אלה מילים שאסור להשתמש בהן בתדירות גבוהה, אלא אם כן ההקשר מצדיק זאת (למשל מפגש של מורים ללטינית).