הגדרת שירה לירית

ה שִׁירָה לירי הוא אותו סגנון פיוטי שמאופיין במיוחד בגלל שלו מְחַבֵּר להביע, או רגשות השתקפות עמוקה או עזה מאוד בשאלה כלשהי.

ביסודו של דבר, מה ששירה לירית משדרת הם מצבי נפש תוצר של, למשל, מצב של התבוננות מוחלטת שהובילה מאוחר יותר לאותו עוצמה תִקשׁוֹרֶת של רגשות או השתקפויות, כלומר, זה א מִין בו מה ששורר הוא סובייקטיביות.

לצורך העניין כל הזמן להביע רגשות ומצבים פנימיים של הכותב, ה שירה לירית באמת הופכת פולחן של נושאים של אהבה ואהבה, אך היא אינה מוגבלת רק ל ה ביטוי מאותו דבר, כמובן שלא ניתן להכחיש שזה הנושא שהמחברים מונופרים בצורה החוזרת ביותר, אולם כל ביטוי אחר של רגשות של המחבר, אפילו שלא קשור לסיבה סנטימנטלית, ייחשב גם כשירה לירית, צער, כישלון, פחד, בדידות, בין השאר.

האם תוֹפָעָה רגשות ותחושות לא נעשים גולמיים אלא סובלים מטיהור רציני וקפדני אסתטיקה כטכניקה, אם כן, באופן פורמלי התכונה הבולטת ביותר לכך היא שהיא נכתבת בצורה של פָּסוּק. אבל הפסוק הוא לא הדרך היחידה לתקשר שירה, גם מחברים רבים נוקטים בפרוזה פואטית, שבה כמובן לוותר על צורת הפסוק אך על שאר המאפיינים ההופכים את הכתיבה לאותנטית שִׁירָה.

בין המרכיבים העיקריים המתאחדים באסיפת השירה הלירית בולטים הדברים הבאים: ביטוי רגשות, הצטברות תמונות ואלמנטים בעלי ערך גבוה סִמלִי, קיצור, ריכוז, צפיפות, כתוב בדרך כלל בגוף ראשון.

כמה מחזירים נאמנים לסוג כזה של שירה הם רובן דריו, פדריקו גרסיה לורקה, גוסטבו אדולפו בכר ואנטוניו גאלה, בין היתר.

נחש של אהבה, צחוק בוגדני,
תליין חלומות ואור,
פגיון מבושם, נשיקה לוהטת ...
זה מה שאתה!