מאפייני ז'אנר נרטיביים

הז'אנר הנרטיבי הוא ביטוי ספרותי שנעשה בפרוזה; באמצעות מכשיר ספרותי זה מסופר סיפור, שעשוי בהחלט להיות אמיתי או פיקטיבי, המתאר את ה אירועים לפי סדר, בזמן (כרונולוגי) או לפעמים לפי הסדר ההגיוני בו הם צריכים לִקְרוֹת. משתמשים בו גם ברומנים, סיפורים, אגדות, מיתוסים, אגדות, וגם בקריינות מדעית, ספורטיבית ועיתונאית. זה יכול להיות כתוב (עיתונים ומגזינים), או בעל פה (קולנוע, רדיו וטלוויזיה), דוגמא לכך הם דיווחים עיתונאיים ברדיו, שבהם עובדות ואירועים קשורים.

מאפייני הז'אנר הנרטיבי:

לז'אנר הסיפורי יש את המיוחד בכך שהוא מתאר את העובדות והאירועים בסדר התרחשותם, ומתייחס אליהם למקומות ולנסיבות העלילה ולפעולת הדמויות.

הז'אנר הסיפורי משמש באותה צורה גם ברדיו, בטלוויזיה ובקולנוע, כפי שקורה בחדשות, שם כתב מתאר אירוע או כאשר פרשן מספר על אירוע ספורט.

ז'אנר זה מציב את הקורא במקום, בזמן ובנסיבות בהן מתרחש סיפור, וחושף את העובדות תוך כדי התרחשותן, כלומר כרונולוגית.

הקריינות קשורה על ידי מספר. המספר יכול להתנהג כישות זרה למה שמסופר (אדם שלישי), או להיות אחד מאלה הדמויות, או הגיבור (קריינות מגוף ראשון) או כאחת הדמויות המשניות (קריינות ב אדם שני).

באמצעות קריינות יכול מחבר להעביר לנו רעיונות, אירועים או עובדות, ולגרום לנו להבין באמצעות קולו של המספר, הרקע והרקע של הסיפור, כמו גם ניואנסים ופרטים כמו אישיות הדמויות, הפלגים שלהם או שלהם פְּסִיכוֹלוֹגִיָה.

יש לו את המאפיין להיות אחד מבסיסי מבנה הסיפורים והרומנים, שכן באמצעות משאב ספרותי זה הם מציבים את הקורא בעלילת הסיפור. הפיכת הקורא למובן יותר לעמדות וליקויים פיזיים ופסיכולוגיים של הדמויות, כמו גם את המצבים בהם הם מעורבים במהלך התפתחות עלילה. משלימים אותו ז'אנרים ספרותיים אחרים כגון דיאלוגים ותיאורים, כאשר הקריינות היא זו הנושאת את הקצב והסדר של הסיפור. בחלק מהמקרים הקול הסיפורי הופך להיות יודע-כל, מכיר את העובדות והמעשים שעדיין לא להתרחש בתוך העלילה, מה שגורם לקורא להציץ במה שיקרה, עוד לפני כן לחשוף את זה.