הגדרת מלחמת קוריאה

לאחר מלחמת העולם השנייה החלה מלחמה נוספת, הפעם בין שתי מעצמות העל שהיו בין המנצחות של הקודמת. סְתִירָה, ארצות הברית וברית המועצות: מלחמה קרה.

אם מישהו חושב שזה נקרא המלחמה הקרה מכיוון שהיא לא גרמה למוות מכיוון ששני המתמודדים לא שילבו את זרועותיהם, הם טועים; במסגרת הסכסוך הזה בו נשק ככל הנראה שתק, נלחמו כמה מלחמות "חמות" על ידי משלחת, כלומר, כאשר שתי מדינות או צדדים שונים עמדו זה מול זה, כל אחד בעזרת אחת מהארצות הברית חסימות.

אחד מהסכסוכים הללו היה מלחמת קוריאה.

מלחמת קוריאה הייתה סכסוך צבאי פעיל שנלחם בין יוני 1950 ליולי 1953 בין קוריאה הקומוניסטית (מצפון) לקוריאה קפיטליסט (מדרום), וסופר את הראשון בעזרת הגוש הקומוניסטי (בעיקר סין), והשני עם זה של הגוש הקפיטליסטי (בעיקר ארה"ב).

עם זאת, כשאני אומר "זה היה סכסוך צבאי"עלי לתקן את עצמי לאשר זאת זה סכסוך צבאי, מכיוון שהוא לא נסגר, אלא פשוט הגיע להסכם שביתת הנשק בשנת 1953.

ההבדל אולי נראה עדין, אך הוא חשוב מאוד מכיוון ששביתת נשק פירושה ששני הצדדים המתמודדים מצליחים להגיע להסכמה להשעות זמנית את המלחמה, להישאר בקווים שבהם היא נמצאת ולא לנקוט בצעדים כדי להיות מסוגלים לדון בשלום עתידי סוֹפִי.

זהו, אפוא, סכסוך לא סגור שניתן לפתוח מחדש בכל עת, שכן הוא איים כבר מספר פעמים לאורך השנים.

מקור הסכסוך נמצא במלחמת העולם השנייה וחלוקת חצי האי הקוריאני לשניים.

מצפון, הרפובליקה העממית הדמוקרטית הקומוניסטית של קוריאה (המכונה בפשטות קוריאה הצפונית), בהנהגת משטר על ידי קים איל-סונג, בעוד בדרום הקימה את הרפובליקה של קוריאה (או, פשוט, דרום קוריאה) בראשותו של סינגמן רי.

לאחר עשרות שנים של כיבוש יפני בחצי האי הקוריאני (יפן סיפחה את קוריאה בשנת 1910, אם כי היא התערבה בענייניה זמן רב מוקדם יותר), גרילה קומוניסטית מילאה את תפקידן בהביס את האויב היפני, בדיוק כפי שרה וקוריאנים אחרים התקרבו לארצות הברית. מאוחד.

הקיטוב של מזג אוויר הפוליטיקאי מנע מקוריאה להיוולד כמדינה מאוחדת, ובמקום זאת, בשנת 1948 שתי מדינות של מנטליות שונה מאוד זו מול זו, עם גבול ישר המוצב על המפורסם כעת מקביל 38.

לאחר סדרת אירועי גבול ופרובוקציות מצד שני הצדדים, הייתה זו צפון קוריאה הקומוניסטית שפלשה ב -25 ביוני 1950 לדרום קוריאה.

בהתחלה, הון הנשק היה חיובי עבור הצפון קוריאנים; כמו הוריקן, הם סחפו את כוחות דרום קוריאה כמעט לכל חצי האי, משאיר רק את מעוז בוסאן (עיר הממוקמת מדרום-מזרח) בידי הכוחות דרום קוריאנים.

הקלות הזו מוסברת על ידי התמיכה העצומה שקיבלו הצפון קוריאנים גם מברית המועצות וגם מסין, וגם מכוחות קוריאה שנלחמו ב מלחמת אזרחים במדינה האחרונה ושברגע שהסתיימה הם נשלחו לקוריאה הצפונית, מאומנים ומצויידים לחלוטין, מוכנים לקראת סְתִירָה.

החישובים של ארצות הברית מצידם לא הצליחו למדוד את האפשרויות של המחנה הקומוניסטי הצטייד פחות בצבא דרום קוריאה בהיבטים מרכזיים של לוחמה מודרנית, כמו למשל ב טנקים.

אחד הגורמים שהקלו על התקדמות כוחות צפון קוריאה היה עזרת האוכלוסייה המקומית בדרום קוריאה.

אם כיום למשטר צפון קוריאה יש מוניטין ראוי לאכזריות ודיכוי, באותה תקופה זה היה הפוך; ה מֶמְשָׁלָה של סינגמן רה דומה יותר לימין הקיצוני של המפלגות הנאציות הגרמניות פָשִׁיסטִי איטלקית, בין היתר, למדינה דמוקרטית אמיתית, אם כי אולי לא בפוסטוליטיקה פוליטית, כן בהיבט המעשי.

לפיכך, הוצאתם להורג של מתנגדים פוליטיים (שלמרות שלא עזרו לצפון קוריאה, נתפסו כ- סַכָּנָה פוטנציאל) היה נפוץ בדרום קוריאה, שחוותה דיקטטורה אמיתית.

בהתחשב בסיכוי, וחוסר המידע אודות המתרחש בצפון קוריאה בין אוּכְלוֹסִיָהאין זה פלא שרבים מהדרום קוריאנים ראו בשכניהם מצפון (אחרי הכל ארצו) משחררים.

זוהי תקופה זו, כאשר כוחות דרום קוריאה נלחמים נואשות למען הישרדותם תוך שמירה על היקף פוסאן, כאשר האו"ם קורא להתערבות צבאית כדי להגן על דרום קוריאנים.

ההצעה באו"ם זוכה לדחייה של ברית המועצות ושאר המדינות הקומוניסטיות. ארצות הברית משגרת, עם כוחותיה, להצלתם של הדרום קוריאנים, בעל ברית שלדעתה הוא חיוני באזור בכדי לעצור את התרחבות קוֹמוּנִיזם.

ארה"ב שולחת את הגנרל דאגלס מקארתור, שכבר הוביל את המאבק באוקיאנוס השקט נגד היפנים במהלך מלחמת העולם השנייה, להוביל את ההתקפה הצפון אמריקאית על קוריאה.

בנוסף לכוחות צפון אמריקה, הציר העיקרי של הכוחות המגיעים לעזרת דרום קוריאה, מדינות אחרות מצטרפות גם לקואליציה שתילחם, לראשונה. והפעם היחידה בהיסטוריה, תחת דגל האו"ם: בריטניה, קנדה, טורקיה, תאילנד, אוסטרליה, צרפת, יוון או קולומביה הן כמה מדינות אחרות לשלב.

אפילו מדינת אירופה הקטנה לוקסמבורג תשלח חיילים לסכסוך.

עם התגבורת השופעת, הצליחה הקואליציה הבינלאומית להפוך את המצב, להעמיד את צבא צפון קוריאה על כניסתם ונכנסה לבירת צפון קוריאה, פיונגיאנג.

מתקפת נגד זו חייבת הרבה למבצע הנחיתה באינצ'און, בסמוך לסיאול, שכן הייתה זו הפיכה. בחלק האחורי של הצפון קוריאנים מה שהמליץ ​​להם לסגת במהירות כך שה- שֶׁטַח שהם כבשו לא חולק לשניים.

בנקודה זו דואגת הממשלה הסינית: נראה שכבר לא מדובר בסיוע לדרום קוריאה להחזיר את שטחה, מה שהיה מרמז כי כוחות הקואליציה נעצרו במקביל ה -38, אך הם נמצאים במרחק צעד אחד מכיבוש דרום קוריאה כולה. צָפוֹן.

משמעות הדבר היא שיש מדינה קפיטליסטית ממש מעבר לגבול, דבר שבייג'ינג לא רוצה.

זו הסיבה שממשלת סין מחליטה לשלוח חיילים מאסיביים לקוריאה, בתחילה מחופשים לחיילי צפון קוריאה עד שהתגלה ההונאה כברורה מדי.

שוב, המצב התהפך שוב, כאשר הכוחות המשולבים של סין וצפון קוריאה דחפו כעת את הקואליציה הבינלאומית - כעת במגננה - לדרום המדינה. ושוב, סיאול נלקחת לצפון קוריאה.

את מקארתור מחליף גנרל אחר, מתיו רידגווי, שכן הראשון הציע ברצינות את שימוש בנשק גרעיני, כולל סין בהתקפות, העלולות להוביל למלחמה שלישית עוֹלָם.

עם הפקודה החדשה, המצב התאזן סביב ההקבלה ה -38. עם מצב שוויון וירטואלי, שני הצדדים הגיעו להסכם הפסקת אש והחל משא ומתן לשלום.

וזה המצב איתו אנו מגיעים היום; אין שלום מוחלט שנחתם, אך הפסקת אש (שביתת נשק) שולטת בחצי האי הקוריאני, דבר שעבר נורמליזציה עד כדי כך שאפשר לדרום קוריאה להפוך לענקית כלכלית ועסקית, כאילו אין מִלחָמָה דה פאקטו.

צילומים: Fotolia - Luzitanija / Steinar

סוגיות במלחמת קוריאה