הגדרת תיאור סובייקטיבי-קונוטטיבי

שניהם ב תִקשׁוֹרֶת בעל פה כמו גם בכתב, אנו מתארים את המציאות בצורה דנוטיבית-אובייקטיבית או באופן סובייקטיבי וקונוטטיבי. במובן זה, לכל המילים יש משמעות מדויקת ואובייקטיבית ואם אנו אומרים "כלב" אנו יודעים שמדובר בחיה. יונק והשימוש במילה מציין משהו קונקרטי. עם זאת, לאותה מילה יש כמה קונוטציות, כלומר, היא יכולה להציע כל מיני רעיונות (בן זוג נאמן, זיכרון ילדות או כל דבר אחר). רֶגֶשׁ אישי). בקיצור, ה תיאור מבטא סובייקטיבי-קונוטטיבי רגשות או רעיונות אישיים והתיאור האובייקטיבי-מכוון מתקשרים מידע מדויק וקפדני.

קונוטציה ודנוטציה

לאותה מילה יש משמעות כזו או אחרת בהתאם לכוונת המנפיק ומסיבה זו אנו מדברים על שפה קונוטטיבית ושפה דנוטיבית.

בשפה דנוטטיבית, המילים המשמשות לתיאור מתייחסות לשימוש היומיומי שלהן ולמשמעות שיש להן עבור קהילת דוברים. בשפה קונוטטיבית, משמעות המילים תהיה תלויה בשימוש שעושה האדם בהקשר מסוים, ולכן ניתן לדבר על משמעות סִמלִי וסובייקטיבי.

משני מישורי השפה הללו פירושם שניתן להשתמש באותה מילה באופן מכוון או קונוטטיבי. אז אם אני אומר "איזו פנינה יקרה!" אני מזכיר שלקישוט שמשמש כאלמנט של קישוט לגוף יש מחיר גבוה מאוד ותיאור זה הוא מכוון. נהפוך הוא, אם אני אומר "ידידי הוא תכשיט" המילה תכשיט אינה משמשת כקישוט אך במובן המשמעותי הקונוטטיבי שלה זה אומר שחבר שלי הוא מישהו בעל ערך רב כאדם.

השפה הקונוטטיבית-סובייקטיבית והשפה הדנוטיבית-אובייקטיבית הם משלימים

בטקסטים מדעיים ובהקשרים שבהם המידע חייב להיות קפדני, יש צורך להשתמש בשפה דנוטיבית ואובייקטיבית. מצד שני, בטקסטים ספרותיים או בשפה של פִּרסוּם משתמשים בשפה קונוטטיבית-סובייקטיבית.

למרות העובדה שמדובר בשתי גישות שונות, הגיוס והקונוטציה הם משלימים ואינם בלעדיים. למעשה, בטקסט ספרותי יכול להיות באותו דבר רסיס מילים עם שימוש קונוטטיבי ומילים עם קונוטציה מסוימת.

עַל סיכום, המשמעות הדנוטטיבית של מונח היא המופיעה במילון והמשמעות הקונוטטיבית לא מוקלט במילון אך הוא חלק מההקשר של השפה והתרבות של קהילה רמקולים.

צילומים: Fotolia - zanna_ / .shock