מושג בהגדרה ABC

סמבה הוא א לִרְקוֹד בדרך כלל ברזילאי, עם מקצב תוסס, שמח וחגיגי. זוהי שיטת ריקוד רחוב אינדיבידואלית ובולטת. זה קשור לקרנבל של ריו דה ז'ניירו והוא אחד האטרקציות העיקריות שלו (יש שלב מאסיבי שבו הוא מתרחש ומכונה סמבדרום).

הרקדנים או הסמביסטות מופיעים ארבע פעמים (שלוש צעדים והפסקה) והמאפיין העיקרי שלהם הוא לִרְקוֹד הוא התנודדות מתמדת של האגן יחד עם תְנוּעָה של הירכיים וכמה אלמנטים מאולתרים. הוא בולט בחושניותו ובחושניותו, בכלי הקשה התוססים שלו ובליווי המוסיקלי של השריקות על ידי הקבוצות או להקות הנשיפה.

וריאציות על סמבה

ישנן גרסאות שונות של הריקוד הזה: הבאיון, הצעדה או הבטוקדה. באשר לכלי הנגינה, בנוסף לשריקות משתמשים בטמבורין, בצ'וקלו ובקבאקה.

זה החל להיות פופולרי בברזיל במאה ה -19 במדינת באהיה ומאוחר יותר בריו דה ז'ניירו והיום זה נחשב ל ביטויתַרְבּוּתִי של העם הברזילאי.

היסטוריונים וחוקרי תרבות פופולרית מסכימים שהמקסימום הוא ריקוד מבשר הסמבה ושקיבל גם אלמנטים של ריקודים אחרים, כמו פולקה או הבנרה קובני.

מקור היסטורי

המילה סמבה היא מונח שמקורו באנטו (סמבה), שבט שהגיע מאנגולה והביא צורת ריקוד זו לברזיל כאשר תושביה נלקחו כעבדים לאמריקה. הוא האמין שלסמבה האפריקאית הייתה משמעות פולחנית וכי היא רקדה בטקס קריאת האלים.

סמבה היה בידור בקרב העבדים שעבדו על מטעי הקפה. לריקוד זה הייתה אפוא משמעות כפולה לאותם גברים ונשים משועבדים: לזכור את מוצאם האפריקני האותנטי ולברוח דרך הקצב.

מהדתיים לשובבים

למרות שאין תיעוד כתוב, חוקרים של עַבדוּת רואים שאפריקאים שרקדו סמבה עם א מוֹקֵד דתי ורוחני הותאם לנסיבות החדשות ושינה את תחושת הריקוד והפך אותו למשהו שובב. הערכה זו מתקבלת על הדעת מכיוון שהעבדים לא יכלו לתרגל אותם דָת בדרך כלל.

העובדה שסמבה קשורה לעבדות איננה תופעה מבודדת, אך היא ישימה באותה מידה גם לממבו או לסלסה או, במובן אחר, לקפוארה.