הגדרת המקור העיתונאי

מקור המידע המופיע ב- כְּלֵי תִקְשׁוֹרֶת זה ידוע על ידי מונח ספציפי, מקור עיתונאי. במקצוע המתקשר, חיוני שמקור הנתונים אמיתי ואמין. אחרת, תופעת המידע השגוי מתרחשת.

קיים עיקרון כללי שאמור לעורר השראה לפעילות המקצוע העיתונאי: אל תקבל כי סיפור חדשותי אמיתי עד לאימות תוכנו באמצעות מקור אמין. לפיכך, לא יהיה זה ראוי "ציוץ" פשוט כחדשות תקפות אם אין אימות לכך. (מי כתב את זה, באיזו כוונה ובעיקר אם התוכן שלה תואם את האמת של עובדות).

סוגי גופנים

מקור יכול להיות אדם, מסמך או סוכנות מידע. כל אחד מהם מספק נתונים קונקרטיים בנושא. על העיתונאי להעריך האם מידע כזה יכול להפוך לחדשות בעלות עניין כללי.

בתוך ה שרטוט יש לצטט את החדשות בצורה מדויקת ולהימנע מעמימות (זה לא מתאים לדבר על מקורות מושכלים בלי לומר אילו מהם בדיוק).

המקורות האישיים האנונימיים המשמשים עיתונאי נקבעים על ידי הקשר המקצועי והאישי שנוצר בין העיתונאי לאיש מקורבו.

משרד עיתונאים הוא גם מקור מידע.

מצד שני, כל האמצעים של תִקשׁוֹרֶת מטפל בסדרת מסמכים שעלולים להפוך לחדשות, כגון מונוגרפיות, פרסומים, נתונים סטטיסטיים, ספרי שנה או מאגרי מידע.

תמורת א שָׂכָר, סוכנות מידע מספקת חדשות לכלי תקשורת שונים ואלה בתורם מפיצים אותם.

היחס המקצועי של העיתונאי כלפי מקורותיו ושאלת ה"לא תקליט "

כמו מקצועות רבים אחרים, עיתונות חייבת להתבצע על פי א קוד דאונטולוגי. במובן זה, רוב התקשורת קובעת הנחיות שיש לכבד. חלק מהן הן: תיקון מידע שהוכח ככוזב, אל תשתמש בשיטות לא ראויות כדי לקבל חדשות או לאמץ יַחַס מכבד ביחס ל ימין לפרטיות של אנשים.

מי שמיידע את העיתונאי יכול להיות חששות בעת מסירת מידע מסוים. בהקשר זה מופיעה דמות ה"לא רשומה ".

דמיין שלאדם יש עדויות חזקות לגבי התנהגות מושחתת של פוליטיקאי. מול המצב הזה הוא יוצר קשר עם עיתונאי שיספר לו את פרטי העניין, אך אומר לו שהוא לא רוצה להופיע בחדשות כמקור אינפורמטיבי.

בקיצור, העיתונאי ומקורו מגיעים לברית: מידע נמסר אך ה זהות של המקור נשאר מוסתר.

צילום: פוטוליה - רידו