קונספט בהגדרה ABC

המילה קִיוּם הוא נמצא בשימוש נרחב בשפה שלנו ובדרך כלל אנו מיישמים אותו בהקשרים שונים.

מעשה הקיים

אל ה מעשה קיום נקרא קיום.

“ קיומם של עמים ילידים באותן שנים הוכח.”

כלומר, לשים את זה במילים פשוטות יותר, הקיום הוא להיות נוכח בעולם, גם את עצמנו וגם את הדברים שמקיפים אותנו.

לדוגמא, קיום מתגלה כתנאי ללא שקול לאותם דברים אמיתיים, הגלויים והנגישים בעולם.

קיום תמיד מרמז על השארת מצב של שקט ודומם לעבור אליו הִתמַמְשׁוּת של פעולה כלשהי, ולקיחת תפקיד או מדינה כלשהי בעולם.

כשאנחנו אומרים שהדברים קיימים, מאפיין טבוע האם נוכל לראות, לגעת, לטעום או לשמוע אותם באמצעות שלנו חושים, בהיותם ההבדל הברור שהם מציגים ביחס לשאלות הקיימות בלבד בדמיון שלנו, כלומר, הם קיימים על ידי עבודתנו וחסד מוחנו, שאינם מסוגלים לגעת בהם או לראותם.

את מה שקורה במוחנו ניתן להראות לאחרים רק באמצעות הביטויים שלנו.

חיי אדם מתחילים בהריון ומסתיימים במוות

כמו כן, המילה משמשת לחשבון חיי בני האדם.

אנשים קיימים מרגע שהאינדיבידואל הריון ברחם ועד המוות, כלומר עד שהאדם מת.

כמובן שזה יהיה קיומו הגלוי של האדם שמתחיל בהריון שלו ומסתיים במוות, מכיוון שיש אנשים רבים עם אמונות דתיות שונות אשר קחו בחשבון שהאדם ממשיך להתקיים לאחר המוות, אצל אחרים, למשל, בצאצאיו, בעבודתו או בזיכרונות, בזמן שהנשמה עדיין חיה סביב שם.

פילוסופיה: מציאות של ישות

מצד שני, בתחום ה פִילוֹסוֹפִיָה, קיום מרמז על מציאות של ישות מכל סוג שהוא.

למעשה, תחום זה היה אחד מאלה שהכי התקרבו למושג הקיום, מנקודות המבט המגוונות ביותר וגם כל הפילוסופים הבולטים ביותר עשו זאת.

בתוך ה יוון העתיקה, הפילוסופים הקדם-סוקרטיים, אפלטון, אריסטו, פרמנידס והרקליטוסבין היתר, הם עבדו על המושג וכל אחד מהם תרם משלו מנקודת מבט פילוסופית משלו.

למשל, במקרה של אפלטון היווני, הוא הבחין בשני עולמות חיוניים וחומריים שהתנגדו.

אריסטו מצדו היה הראשון שהזכיר את הקיום העולמי, כאשר דברים בודדים הם המציאות היחידה כשלעצמה.

עמדת האקזיסטנציאליזם

מצד שני, בהמשך, אֶקזִיסטַנצִיאַלִיזם, שהיא פילוסופיית הקיום, שפותחה בקרב המאה ה -19 וה -20, טוען שזה ה ניסיון של קיום אישי אשר יקל על הכרת המציאות.

האקזיסטנציאליזם מאמין שהקיום הקונקרטי בעולם הוא שקובע את ה חוּקָה להיות.

בינתיים, זה יהיה עצם קיומו של כל אחד אשר יגדיר את המהות ולא יהיה שום צומת מצב אנושי.

יוצר הזרם הפילוסופי הזה, סורן קירקגור, האמין שכל בן אנוש בפרט צריך למצוא את משמעות קיומם ורק לחיות את זה באופן אישי ולהתגבר על הקשיים שמתעוררים לפעמים, היה מקבל.

עבור הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים, בני האדם במישור האישי שלהם הם יוצרי משמעות חייהם שלהם.

ה זמניות של האנשים שהזכרנו קודם, כלומר בעוד הוא קיים באופן קונקרטי ופיזי בעולם, הוא מכונן אותו בהוויה ולא במהות הבלתי נראית והמופשטת.

הם שמים דגש מיוחד על האינדיבידואליות של האדם, שזה מה שמסמן את מהותו ולא את המצב האנושי הכללי.

ידו של האדם צריכה להיות חוֹפֶשׁ כי בלעדיה לא יכול להיות קיום.

דרך החירות האדם רוכש אַחֲרָיוּת בענייני מעשים, כך שהאתיקה היא אינדיבידואלית, על האדם לקחת תמיד את האחריות על המעשים שבוצעו במסגרת מימוש חופשם שלו, איש אינו יכול לעשות זאת

המושג שמתנגד לקיום הוא של אי קיום, שרק מרמז על היעדר קיום.

גם המושג של מוות הוא מתנגד למושג, ביחס למשמעות החיים.

נושאים במלאי