הגדרת חוזה פריז משנת 1898

בעשור האחרון של המאה התשע עשרה איבדה ספרד את מושבותיה האחרונות באמריקה ואת שליטתה על הפיליפינים. בנובמבר 1898 התכנסו המשלחות הדיפלומטיות של ארצות הברית וספרד בבירת צרפת בכדי להסכים על תנאי אמנה של שָׁלוֹם לסיום המלחמה בין שני העמים.

התנאים שהטילה ארצות הברית התקבלו סופית על ידי ממשלת ספרד.

המשלחת האמריקאית הציעה את התנאים הבאים:

1) מיתון קובה, פורטו ריקו, האי גואם (איי מריאנה הנוכחיים) אַרכִיפֵּלָג פיליפיני,

2) אני דוחה את העברת החוב כַּספִּי הקשורים לשטחים אלה,

3) אי קבלת תביעות כספיות אפשריות הנגזרות מהחוב ו

4) הצעת יחיד פיצוי כלכלי לספרד בשווי 20 מיליון דולר.

ה מֶמְשָׁלָה הספרדים סברו כי התנאים אינם הוגנים, אך בסופו של דבר קיבלו אותם במלואם, מכיוון שממשלת צפון אמריקה איימה לחדש את המלחמה אם לא יתקבלו תנאיהם.

השלכות חוזה פריז

מאותו הרגע ארצות הברית החלה במסע חדש כמעצמה עולמית גדולה. מאז הוא הטיל את שלו חוֹק בקובה, בפורטו ריקו ובפיליפינים ושלושת העמים הפכו ל"משלחות "של האימפריה החדשה.

בספרד ההשלכות היו שונות מאוד. ברמה הכלכלית, ה מִסְחָר חומרי הגלם עם המושבות לשעבר נחלשו באופן ניכר.

בחברה הספרדית התבוסה הצבאית נחוותה כאסון לאומי. האינטלקטואלים הביעו את דאגתם ובאופן ספונטני נוצר מה שנקרא דור 98 '.

"עוד אבד בקובה" ו"אחרון הפיליפינים "

שני הביטויים הללו באים בדיוק מאסון 98 ושניהם ממשיכים לשמש בשפה דִבּוּרִי.

אם מישהו מתלונן על הכל ואינו מרוצה ממזלו, סביר להניח שמישהו ינחם אותם בכך שהוא יזכיר להם שאין כל כך הרבה וכי עדיף שלא להצטער יתר על המידה. בהקשר זה ה ביטוי "עוד אבד בקובה"

כאשר אדם או קבוצה שומרים על תנוחת התנגדות ואינם רוצים לקבל תבוסה או את חוסר התועלת שבמעשיהם, הם מתנהגים כמו האחרונים בפיליפינים. המלחמה בארכיפלג הסתיימה בנובמבר 1898 וחוזה פריז נחתם בדצמבר, אך קבוצה קטנה של חיילים ספרדים המשיכו להילחם יותר מחצי שנה מכיוון שהם האמינו שהחדשות על סיום המלחמה היו שקריות (כשהן סוף סוף נכנעה ממשלת הפיליפינים ויתרה על הפיכתם לאסירים והם הצליחו לחזור לספרד שם התקבלו כאותנטיים גיבורים).

צילום: Fotolia - Ufotopixl10

נושאים באמנת פריז 1898